"הילדים שלי ראו אמא נלחמת, אמא שלא מוותרת"
כשדנית ענבר חלתה בסרטן השד במהלך ההיריון עם גוני בתה השלישית, היא החליטה להילחם. שבע שנים אחרי, היא צעדה עם גוני באירוע "שלמות. לא מושלמות" שמבקש להעלות מודעות לחשיבות הגילוי המוקדם של סרטן השד, ושיתפה את סיפורה המרגש עם הקהל שלא נותר אדיש
ניצחון בצל מחלה: דנית ענבר בת 44 וחצי היום. מאז שחלתה בסרטן השד גרורתי, היא אומרת שכל חודש נספר ונחשב. הכל משמעותי. וככה זה כבר שבע שנים. ככה זה כשחיים עם סרטן. "אילולא הסרטן הייתי ממשיכה לג'נגל. אבל אז יש את המשהו האחד הזה שעוצר. בשנייה הכל נעצר. ואת שתמיד העמדת את כולם במרכז, מתבוננת פנימה ומבינה שאין לך ברירה. שאת חייבת לעצור, לבדוק, להיבדק, לשאוב אינפורמציה, לטפל בעצמי, בי. אני המרכז, אני החולה. לי יש סרטן. לי".
ענבר אמרה את הדברים האלה במסגרת אירוע "שלמות. לא מושלמות" שהתקיים במהלך חודש המודעות לסרטן השד. האירוע נערך בטוקהאוס שבתל אביב, בשיתוף מכבי שירותי בריאות, בוטיק יאנה פאשן וסטודיו 6B, ובהנחייתה של מרב מילר. במהלך האירוע נשים התמודדות עם המחלה סיפרו על המסע שלהן ולבסוף עלו על המסלול הוורוד לתצוגת אופנה מרגשת במיוחד. צפו בנאומה המרגש של דנית שלא הותיר אף עין יבשה:
"תמיד מדברים במונחים של תקווה שיש מה לעשות. הילדים שלי גדלו לתוך מציאות מורכבת. תקופות ארוכות הם ראו אמא חלשה, במיטה, סובלת. אבל הם גם ראו אמא נלחמת, מתגברת, מתמודדת, לא מוותרת. אמא שנופלת וקמה. אמא שבוחרת להתמקד בחצי המלא של הכוס. הם ראו משפחה מתלכדת ואבא שהוא מרכז הבית".
"ילדיי חיים בצילה של מחלת הסרטן. אנחנו מדברים על הכל בצורה גלויה, בהבנה שהם חלק בלתי נפרד מהמסע הזה אצעד פה הערב עם גוני ביתי, כי אנו מאמינות במטרה ובמסר. אנחנו מקשה אחת. אני אולי מתמודדת עם הסרטן פיזי אבל זו התמודדות של כל המשפחה".




React to WordPress