נובי גוד: למה הישראלים עדיין מפחדים מעצי אשוח?
השכנים שלכם מציינים בכל שנה את הנובי גוד ואתם מתחלחלים בכל פעם שהדלת שלהם נפתחת ועץ האשוח מבצבץ ומציץ החוצה? הגיע הזמן שתתקדמו ותבינו שלפחד מעץ אשוח זה בדיוק כמו לפחד מקישוטי סוכה או ממופלטה. מרינה קיגל עושה סדר בדברים וחושפת את הסוד השמור של הנצרות והיהדות
כבר כמה שנים שזה קורה בכל דצמבר - הרשת מתחילה לבעבע סביב ה"נובי גוד". כשאני למדתי בתיכון "נובי גוד" נחשב למילת גנאי, מי שחגג את החג הזה היה סוג של מוקצה, וההנהלה תמיד דאגה לאיזה מבחן במקצוע 5 יחידות בשעה 8 בבוקר בראשון לינואר. היום לכאורה הנובי גוד מצא את מקומו בלוח חגי ישראל, בתי ספר רבים מציעים לתלמידים סוג של "יום בחירה" אם הם חוגגים עם המשפחה ויש אפילו חוזר של מנכ"ל משרד החינוך. אבל למרות שמעל לפני השטח יש שינוי, בפועל אנחנו פחות או יותר עומדים באותו מקום, ובכל שנה מתעורר מחדש אותו ויכוח – הוויכוח על עץ האשוח.
משום מה, מכל הסממנים של החג דווקא העץ הירוק נחשב לסממן נוצרי וכידוע אין דבר יותר גרוע מסממן שכזה המוצג במקום ציבורי: "לא מספיק לכם שיש עצים ביפו, חיפה, ירושלים, נצרת ובכל מקום שעדיין קיימת בו האשליה הכה מתוקה של 'שלוש דתות מתקיימות בשוויון', רוצים עץ אשוח? העמידו אותו בבית ותחגגו עם חלונות סגורים את ההתבוללות שלכם!' - טוב, המשפט האחרון לא באמת נאמר על ידי אף אחד, לפחות לא באופן רשמי, אבל זו התחושה והיא מתעוררת ומתעצמת בכל פעם מחדש בכל שנה, כאשר לכל אחד מהצדדים חשוב ממש להוכיח את צדקתו. אז כדי להעמיד דברים על דיוקם, החלטתי לעשות קצת סדר. תקראו ותפנימו.
לא סממן נוצרי, כלי יח"צני
בואו רגע נחזור לשחר ההיסטוריה כשעוד לא היו דתות מונותאיסטיות כמו נצרות ויהדות. האנושות עבדה בעיקר בחקלאות ובמשק, והחגים שנחגגו סבבו סביב מועדים חקלאיים ועונות השנה. כך נוצרו חג האביב בו האדמה מתעוררת ומוכנה לזריעה, חג האסיף, חג הקציר וכדומה. בין היתר היה גם חג שנחגג בעונה הקרה, בתקופה בה הלילות מתארכים ונראה שיום אחד השמש תיעלם מהשמיים ויישאר רק חושך. ומה עשו החקלאים כדי לעודד את האלים הקדומים? ברור, הקריבו קורבן והדליקו מלא מדורות ולפידים, המיועדים לגרש את החושך. נשמע מוכר? רגע, בואו נמשיך.
כשהגיעו הדתות המונותאיסטיות היה צריך לשווק אותן לציבור ולכן, כדי להקל על ההטמעה של המוצר החדש, הלבישו על כל חג קדום סיפור יפה על גבורה או אהבה. כך נולדו ביהדות חנוכה, פסח, שבועות וסוכות (זה לא שהאירועים המתוארים בחגים לא קרו, אבל זה היה נוח, ואם אתם רוצים – תקראו את "מלאכים ג'" של יוכי ברנדס, כל התהליך הזה מתואר שם נפלא). את ראש השנה לאילנות השאירו, כי בסך הכל מדובר בחג נחמד כשלעצמו.
אותו תהליך בדיוק עברה הנצרות. ולכן יום הולדתו של ישו תוזמן "לגמרי במקרה" לעונה הכי קרה בשנה, כדי להתאים את המאורע למועד חג שהיה נהוג אצל שבטים גרמנים קדומים, שהיו נוהגים -בעונה הכי קרה בשנה - ללכת ליער ולקשט עץ עם נרות וסמרטוטים צבעוניים ובהמשך אף להביא עץ כזה הביתה. ההמשך ברור – השבטים הגרמנים ויתרו על האלים הקדומים, התנצרו, אבל המסורת נשארה ועם השנים העץ הפך לחלק בלתי נפרד מחגיגת יום ההולדת של ישו הנוצרי. בשורה התחתונה החנוכייה ועץ האשוח משרתים את אותה מטרה והיא להיות כלי שיווקי לדת שבזמנו הייתה חדשה. כי מה לעשות, פעם היו עושים יח"צ קצת אחרת.
תנו ליולוצ'קה להפוך לחלק מכור ההיתוך הישראלי
בשנת 1917 נוסדה הדת החדשה – בעקבות מהפכת אוקטובר, האימפריה הרוסית הפכה למדינה עם משטר קומוניסטי. אחד החוקים הראשונים שהעבירה הממשלה החדשה היה הפרדה בין דת למדינה. חוקים חדשים דורשים חגים חדשים וכך חג המולד הופך לנובי גוד. העץ נשאר, המתנות נשארו, הדת הועלמה.
חג הנובי גוד היה אחד החגים האהובים בברית המועצות כי לא הלבישו עליו שום אידיאולוגיה. היית פשוט יכול לחגוג ולשמוח, להעניק ולקבל מתנות, לראות טלוויזיה עד מאוחר ולהביע משאלה ברגע שהשעון מצביע על חצות. עבור כל מי שעלה מברית המועצות ומחבר העמים, החג הזה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, בין אם הוא הקפיד לשמור ולקיים מצוות כהלכתן או התבולל לחלוטין.
עץ האשוח, או כפי שקוראים לו ברוסית, יולקה, יולוצ'קה, לא מהווה איום דמוגרפי. הוא בסך הכל חלק מחג אהוב על תפוצה מסוימת. בינינו, לפחד מעץ האשוח זה בדיוק כמו לפחד ממופלטה או מקישוטים לסוכה. הגיע הזמן שגם יולקה תהפוך לחלק מכור ההיתוך הישראלי.
**התמונות באדיבותן של חברות הקבוצה רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן
React to WordPress
