לאברי גלעד יש טור קבוע בישראל היום. יפה לו. כאיש תקשורת ותיק שאוחז במיקרופון כזה משמעותי היינו מצפות ומצפים שאברי יבין אחריות מהי, למשל איך לא להרעיל את השיח או להחשיך אותו. אבל אברי התבלבל, כי בטור האחרון שלו זה בדיוק מה שהוא עשה.

יש ענין אקוטי שמטריד את אברי והוא בחר לשתף אותנו בו. לא התחממות כדור הארץ או השסעים בחברה או הקטל בדרכים או האלימות הגואה, לא לא. מה שמטריד את אברי זה חריץ של ישבן. לא של אינסטלטורים או של גברים. של נערות. "נערות מסתובבות עם הגלוטאוס מקסימוס מחוץ למכנסיים. זו לא פעם ראשונה בתולדות האופנה, אבל השנה חתכו עוד סנטימטר בדרך לחשיפה מלאה של השריר הכביר".

יותר מהתדהמה בנוגע לחריץ, גלעד לא מבין מתי זה קרה ואיך הוא(!) לא ידע על זה: "מתי הודיעו שהחלק הזה בגוף אינו חלק מוצנע ומיני והפכו אותו לניתן לחשיפה מלאה ללא בעיה"?  רוצה לומר: מתי קיבלו אותן הנערות את האישור? מי נתן להן את הרישיון? בטח לא הוא, ועל זה צריך לבוא עמן חשבון. בווידוי אישי הוא משתף אותנו שכשהוא רואה ישבן חשוף "קופצות אצלו מחשבות לא תואמות מצב". ואין לו רצון לחשוב מחשבה מינית על נערה. זה מטריד אותו. אין לו שליטה במה שמעלה המחשבה, והבחירה שלו היא רק אם להמשיך לזרום על המחשבה או לעצור מיד כשהיא קופצת. הוא מנסה לעצור מיד, אבל זה מכניס לו "תדר לא רצוי למערכת", ובאמת, רחמים עליו, מסכן.

הוא מאשר לנו שישבן זה בסדר כאיבר ארוטי, אבל  לעשות לו "חילון"?  כמו הכלה "ההיא"? כי זה כבר יביא עלינו חורבן, ירידה בחשק המיני: 'ידמה מרפק לפיטמה חלילה, ומה יפעיל את החשק, את התשוקה?'. בסך הכל הוא דואג לנו. החשיפה שנכפית עליו במרחב הציבורי גורמת לו ללכת ברחוב כשומר עיניים חרדי, ולזה - הוא כבר לא מוכן. סליחה אברי שלא ידענו שאתה לא מוכן, סליחה שלא ידענו שעברנו את הגבול.

אז בעצם, אם נסכם, אברי אוהב תחת וגם חריץ, אבל לא כשהוא שייך לנערה וזועק לו מהמרחב הציבורי, כי מה שבאמת מטריד את אברי זה לא הגלוטאוס מקסימוס, זו האמירה שבאה איתו. זה מה שמשבש לאברי את התדר, זה מה שמשנה לו את הסדר הקיים, ויש לזה שם, קוראים לזה פטריארכיה.

מותר לאברי לא לאהוב את האופנה הזו, אני למשל לא אוהבת מכנסי 3/4, מותר לי גם. זה גם בסדר  שהעניין מעורר אצלו מחשיבות מטרידות, אין לו ולנו שליטה על זה, אבל זה לא בסדר שנקודת המוצא הכל כך ברורה שממנה הוא יוצא, היא שצריך היה להודיע לו שהשתנו הכללים או לעשות סוף לתופעה שאף אחד לא אישר אותה. כי לדידו, הוא ושכמותו, הם המכתיבים את הכללים וזה השיח החשוך, זו הנקודה. אז הנה הודעה בשבילך אברי: נערות לא נוכחות כאן במרחב הציבורי או הפרטי בשביל שיכתיבו להן את הכללים. זה נגמר. נערות מכתיבות לעצמן את דרך החיים שלהן, השקפות העולם שלהן, והבחירות שלהן, שכוללות גם את דרך הלבוש שלהן. ולא אמרתי כלום על החולצות הפרחוניות מהעבר שלך שהכאיבו לי בעיניים.

**כותבת טור היא עורכת דין, מרצה ומומחית למניעת הטרדה מינית.**