המסע לאוגנדה מתחיל במציאת שיר מסע
אני מחפשת שיר למסע שלי.
ביום ראשון הקרוב אעלה על מטוס לאפריקה. מסע שטח בהשתתפות 50 נשים לאוגנדה למשך 10 ימים. לא מסע פמיניסטי, לא מסע שמטרתו "להתחבר לאני הפנימי שלי". למען האמת, אין לי מושג מה הולך להיות שם. יש כמה פרטים טכניים שניתנו לי, למשל שאין מקלחת כל יום, שנוהגים המון בדרכי עפר, שהאוכל כנראה לא משהו אבל שהאננסים נהדרים. כל היתר ? תעלומה.
בשבוע שעבר פגשתי את המשתתפות. בהתחלה זה הרגיש כמו ביום הראשון של הטירונות, שעוד לא ברור למי להתחבר, למי להאמין ומי תהיה החברה הכי טובה שלי.
שמות אני בקושי זוכרת. אומנם היו לנו תגי שם אבל אני נתתי לכל אחת כותרת משלה ? הנה האישה שעובדת כמיילדת, הנה זאת שטסה לחו"ל בפעם הראשונה, הנה האישה שסיפרה שהיא מתחמקת מלעשות ילדים, הנה זאת שמשאירה תינוקת בת 10 חודשים, הנה סבתא ל12 נכדים, הנה אישה בת 69, הנה חיפאית בת 26 שלא מאמינה שהיא תנעל את אותו זוג נעליים במשך עשרה ימים (בארץ זה מעולם לא קרה לה).
אה, והנה שירז טל, טוב, אותה אי אפשר לפספס. היא מצטרפת למסע כדי לצלם סרט. וכן, היא יפה גם במציאות.
מה יהיה שיר המסע?
הפעם האחרונה שיצאתי למסע היתה לפני ארבע שנים בדיוק. מאי 2007, על המטוס להודו, מכריזה בתמימות שאני נוסעת בעקבות האהבה.
חשבתי שמצאתי שם אחת. אבל היא עזבה אחרי שבוע (ואני אכלתי סרטים שנה שלמה). ומאז חזרתי לארץ והתחלתי לחיות חיים עצמאיים.
היום אני בת 27, חיה בתל אביב, עד לאחרונה עורכת האופנה של פורטל onlife, עכשיו בחופש, לקחתי קצת שקט כדי לחשוב מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. גרה עם בן זוג וכלב, אוהבת לבשל, שוחה כמעט כל יום (טוב, זה רק בשבועיים האחרונים). בשנים האחרונות הפכתי קצת למכורת אינטרנט ושכחתי לסיים את התואר הראשון שלי.
רוב הציוד שלי כבר מוכן.
חיסונים קיבלתי וגם כדורים נגד מלריה, המדים של מגמה צ'אלנג', החברה שמובילה את המסע כבר עברו כביסה ראשונה (שיט, נתנו לי אותם במידה לארג' במקום מדיום!), שק השינה עדיין מקופל בארון, פירות יבשים מחכים להם בשקיות זיפ לוק, יומן המסע מתחיל להיכתב כאן אבל ייכתב פיזית רק שם. שני ספרים אני לוקחת איתי: "גן עדן לאישה" מאת אמיל זולה ו"מגדלורים של יבשה" מאת יהודית קציר. רק שיר נושא למסע הזה עוד לא מצאתי.
הצעות?!





React to WordPress