בסוף העונה הקודמת של "כוכב נולד" מצאו את עצמם מפיקי התכנית בבעיה כפולה: חיצי הביקורת כלפי התכנית הלכו והתרבו, והזכיינית השנייה נשפה בעורפם עם "דה וויס". מה נשפה, העיפה אותם לאלף עזאזל. מה לא אמרו - שהיא סוס מת, שהיא רוכבת על גלי הצלחת העבר, שהיא קלישאתית ומסטיקית ומורידה את איכות המוסיקה בארץ. והכל נכון, אין ספק. 

 

ישבו החבר'ה בהפקה וגירדו פדחתם, וכנראה שהגיעו למסקנה שכדי להמשיך חייבים לעשות שינוי אמיתי, ולא מספיק להחליף שופטים, מהלך שכבר הפך לספורט הלאומי של "כוכב" בעונות האחרונות. מוכרחים לרענן גם את הפורמט, כיוון שמשהו בבסיסו כבר החל לזייף. 

 

לכן, בפרק הפתיחה של העונה העשירית, קיבלנו מינון מצומצם יותר של דמויות קריקטוריות של אנשים שחיים בסרט שהם יודעים לשיר. אם למדנו משהו מ"דה וויס", זה שאפשר גם אפשר להנות (משמע, לקבל רייטינג) בלי לרדת על אף אחד, בלי להשפיל ולבזות אנשים שאין להם טיפת מודעות עצמית. נכון, פעם זה היה ה-קטע המרכזי של תכניות כאלה, אבל זה היה מזמן, והיום מי שחפצה נפשו במתמודדים עילגים והזויים יכול לספק את מאוויו בשלל תכניות ריאליטי אחרות כגון "האח הגדול" ו"הישרדות", שלא לומר "היפה והחנון" שאוטוטו שבה אלינו. 

 

הקברניטים שם למעלה ב"טדי" השכילו להבין שחלק ניכר מן הצופים נמצאים שם בגלל המוסיקה, בגלל הרצון האמיתי לראות אנשים מוכשרים ששרים יפה, שיוצרים משהו, שנושמים מוסיקה. האם יש מישהו שלא חש ערבול בבטנו כשגידי גוב הצטרף בקול שני לבועז קלאוזנר? מי יכול לעמוד בפני נערים צחים ועדיין-טהורים כמו איטן גרינברג או רן שפיר? 

 

ומילה על גידי גוב:

אני מהאנשים שאוהבים את גידי, כל מה שהוא עושה ועשה. מי שמכיר אותי וודאי שמע אותי מצהירה ש"שני הדברים הכי טובים שיצאו מהמדינה הזו הם במבה וגידי גוב". לכן חששתי מאוד, כמו רבים אחרים, מההצטרפות שלו לפאנל השופטים, כיוון שבעיניי זה עלול להיות מהלך שיוריד מקרנו של אחד הסמלים הכי בולטים של המוסיקה האיכותית ושל הישראליות בכלל.

 

לא ידעתי איזה מין שופט יהיה גידי - מהסוג הנמרח והמתחנחן שלא מסוגל להגיד את האמת (מעין שרית חדד, שהכל מרגש אותה והכל מקסים בעיניה), או שאולי הוא ינסה נואשות להצחיק אותי כל הזמן? אבל לפחות על פי הפרק הראשון, גידי לא מאכזב בכלל. גידי הוא גידי - כשהוא מתרגש זה אמיתי, וכשיש לו ביקורת הוא אומר אותה בלי קשקושים. ועד כמה שמירי מסיקה איננה כוס התה שלי, אני לא יכולה שלא להבין אותה כשהיא נמרחת על גידי ונמסה מכל פיפס שיוצא לו מהפה. אני די בטוחה שהייתי מתנהגת כמוה לו הייתי זוכה - כן, לגמרי זוכה - לשבת לידו.  

 

כמה הערות בכל זאת: עדיין יש מקום להוריד את מינון השורש ר.ג.ש. על שלל הטיותיו. די, הבנו, התרגשתם. וגם - השטיק של טאבלט לכל שופט בינתיים לא מוכיח את עצמו, ודי מריח מניסיון להיות "צעיר ומגניב". לא צריך.