מידי בוקר אני חוטפת אצבע משולשת. אלו שכיות החמדה הקטנות שהופכות את החוויה האימהית לכזו מלבבת.

יש לך אג'נדה, קונספט חינוכי, את פמיניסטית, מעורבת פוליטית. חשבת רבות לפני שהפכת להיות אמא, זה לא דבר מובן מאליו עבורך. די ברור לך איך את רוצה לגדל את הילדה שלך, לאלה תכנים את רוצה לחשוף אותה ולאלה לא. הבית שלך לא יכנע לטרור הקפיטליסטי, לג'אנק פוד, להטיות מגדריות, לזבל, לצעקנות הטלוויזיונית. שיקראו לך תופסת תחת, לך יש שיטות. בוקר טוב לך אצבע משולשת.  

ביטוי הגלוי ביותר של זה הוא הדיקטטור הורוד ששולט בחיים של הבת שלי. יש הורים שמאבדים את בנותיהן לכת, אני איבדתי אותה לוורוד. יום אחד היא חזרה מהגן ושמתי לב שמשהו השתלט על המחשבות שלה. שלטון הנסיכות. ורוד. אם לא ורוד, סגול. שמלה, מתנפנפת. אם אין מתנפנפת אז חצאית מתנפנפת. אגב, עדיף חצאית מתנפנפת על שמלה כחולה. כחול זה ביג נו נו. 

בהתחלה ניסיתי להתנגד, להציע אלטרנטיבות, לסתור את הפסקנות. צלקת הבומרנג על הפנים שלי עדין רגישה למים חמים. אחרי זה שיחררתי. מה אכפת לך, מה זה משנה, מה זה ורוד, תזרמי, תשחררי, את לא מבינה - זה יחזור אלייך כבומרנג (תודה)... אלה היו תגובות נפוצות מסביב ואני ניסיתי לשחרר ולהיות הכי בסדר עם זה, כאילו שזה ממש לא אכפת לי שהבת שלי מדברת על נסיכות כל הזמן. הי, אני הלכתי וקניתי לה ספר של נסיכות. בעצמי! וזה באמת הנמוך של הנמוך, זה ספר נסיכות הארד קור, עם שרשרת נסיכות מצורפת.

 יפה בוורוד? צילום: שאטרסטוק

למה מחרפן אותי כל הסיפור הזה? קודם כל, זה זר לי נורא. אני גדלתי כטום בוי ואני עדין חושבת שטום בוי זאת הדרך הכיפית להעביר את הילדות שלך. ומה רע בלרצות שלילדה שלך תהיה ילדות כמו שלך. לא רע כפרה, רק כדאי ללמוד להפריד - הילדה שלך היא לא את. דבר שני, מאיפה לעזאזל היא למדה את זה? בטח שלא בבית. אז היא ראתה את זה בגן.

זה, אין לה חוש ביקורת, אמות מידה? היא לא רואה את המניפולציות שעושים עליה. היא לא רואה כמה הנסיכותיות תגביל אותה, תגרום לה להתעסק בחיצוניות שלה באופן אובססיבי, כמה היא תגרום לה להסתכל על אחרותים בדיוק באותה הדרך? נכון, היא ילדה בת ארבע, אבל אנחנו יודעות כמה מהר חולף הזמן ועוד שניה כבר יש לה מחזור ואנחנו צריכות לדבר על טמפונים.

מה יקרה אם תצא לי איזו ילדה כזאת, נו, בת כזאת. הכי בסטריאוטיפ. אם זה לא יעבור לה, לא יתאזן. ובכלל, מה יקרה אם תהיה לה דעה פוליטית אחרת ממני, אם היא תבחר לא להיות דתית כמוני, אם היא לא תגמור תיכון ולא תעשה בגרויות, אם היא תהיה מהפוסט פמיניסטיות האלה, אם היא לא תדע לבשל, אם יהיה לה בית מלוכלך, אם היא תבחר בני זוג מעפנים, אם היא תלך ללמוד באוניברסיטה בכל מיני חוגים מיותרים, אם היא תסע להודו ותסתובב שם שלוש שנים, אם היא לא תמצא את עצמה, אם היא תכנס להריון ולא תדע מי האבא, אם היא תצטרך לעשות הפלה ואז תחליט שהיא לסבית, בסוף היא תגמור כחברת כנסת שאומרת דברים מטומטמים למדי וכולם עושים עליה ממים באינטרנט!

אם רק היה לי עמוד שדרה ולא הייתי מלבישה לה ורוד. 

 

שרון מייבסקי

*הכותבת התארחה באירוע העולם הדיגיטלי של פמפרס