בגדת בבן זוגך ואת רצה לספר לחבר'ה?
תשאלו אנשים מה הקו האדום בזוגיות, והם יגידו לכם: "בגידה". תשאלו אותם מהי בגידה והרוב המוחץ יענה "סקס עם מישהו אחר". אף אחד לא יגיד שחוסר הערכה הדדית זאת בגידה. אף אחד לא יגיד שלחיות עם בן\בת הזוג שלך למרות שכבר קשה לראות את הפרצוף שלו בבוקר זאת בגידה. אף אחד לא יגיד שלהגיע למצב שבו אין לך שום תקשורת עם בן הזוג שלך- זאת בגידה. לא. בגידה זה כשאתה נענה ליצר פרימיטיבי כימי, ועושה סקס עם מישהו אחר. וזו בגידה שמפרקת משפחות בקצב שמחירי הדלק עולים.
כבר כתבתי פה על אתר ההיכרויות לנשואים, ועל זה שלדעתי זה לא כל כך נורא. התגובות היו כל כך נזעמות, שנראה לי שהיה עדיף אם הייתי כותבת שאני מרגלת איראנית. הטוקבקיסטים היקרים שלחו אותי לאלף עזאזלים, ולא העלו על דעתם שאני, מה לעשות, נשואה באושר יחסי כבר כמעט 15 שנים.
עוד ב-onlife:
מחקר: כולנו מסתכלים על נשים כאובייקט מיני
האם בגדתי? לא. האם זה רלוונטי? ממש לא. ואם הייתי בוגדת - האם הייתי מודה בזה? כשהגיהינום היה קופא. האם בגדו בי? לא יודעת, ולא רוצה לדעת. יש דברים שאנחנו לא חייבים לחלוק עם אף אחד. דיסקרטיות היא ערך נשכח, ואני חושבת שאולי כדאי להכניס אותו למערכת החינוך כקורס חובה. נסו לתת לקבוצת אנשים סוד כמוס, ותראו כמה מהר הסוד הזה יגיע אליכם בחזרה, לא לפני שישביעו אתכם לא לספר לאף אחד. רק במוסד ובשב"כ זה עובד, וכמו שאנחנו יודעים - גם שם זה לא הרמטי.
נשים בוגדות כמו גברים. זה מדעי
באוניברסיטת אינדיאנה נערך לאחרונה מחקר המוצא כי נשים בוגדות היום באותה התדירות בערך כמו גברים, ושמספר הנשים הבוגדות עולה. אם בשנות ה-90 ?רק" 10% מהנשים בגדו, הרי שהיום, על פי המחקר, 19% בוגדות לעומת 23% גברים שבוגדים. החוקרים מציינים כי כפי הנראה, מדובר במספרים שמרניים, כיוון שאלה רק האנשים שהודו בבגידה, וייתכן כי המספרים גבוהים יותר. בקצב הזה, לפי המחקר, אוטוטו יותר נשים בוגדות מגברים. נתון נוסף שעולה מן המחקר הוא שהגיל הנפוץ לבגידה אצל נשים הוא 45 , בעוד שאצל גברים הוא 55.
את המחקר בחנה סופרת אמריקאית בשם סמנת'ה פרנט וולרייבנס (Samantha Parent Walravens ) שגם הציעה עשר סיבות שמסבירות למה, לדעתה, נשים בשנות הארבעים לחייהן בוגדות יותר. הנה חלק מהן:
לטענתה של פרנט וולרייבנס, נשים בנות 40 + בטוחות יותר בעצמן ובגופן. בטוחות יותר בעצמן - את זה אני מבינה. אבל בגופן?! אחרי 40 שנה כוח המשיכה עושה בנו שמות, ואלא אם כן אנחנו חיות במכון כושר, או בחדר הניתוח הפלסטי - אני לא מבינה על מה היא מדברת.
טענה נוספת היא שבשנים האלה שלב ה"אמאל'ה" מסתיים. הילדים גדלו, והנשים יכולות לחזור לפיגורה של לפני ההריון, ולחזור לבלות עם בני זוגן. או עם מישהו אחר. יכול להיות שזה אכן המצב באינדיאנה. לי נראה שהיום, מי שיולדת בשנות העשרים לחייה נחשבת למישהי שילדה מוקדם. רוב האמהות שאני נתקלת בהן בגני הילדים נושקות ל - 40 , וחלקן אפילו שכחו מתי חגגו את יום ההולדת הזה.
את הטיעון הזה הכי אהבתי: בגיל 40 + ההורמונים משתנים. רמות הטסטוסטרון עולות ואיתן גדלים הליבידו והדחף לסקס. רמות ההורמונים הנשיים אסטרוגן ואוקסיטוצין יורדות וגורמות לנשים להיות פחות מתוכנתות פיזית לשרת צרכים של אחרים, ויותר לשים את עצמן ואת הצרכים שלהן קודם. בקיצור, בשנות ה-40 לחייהן נשים הופכות להיות אחלה גבר. אותו טסטוסטרון שהפך את הגברים למה שהם - בא להם בהפוכה.
בנוסף, מציינת פרנט וולרייבנס שבשלב מסויים הסקס עם אותו בן זוג נהיה "טעם וניל", ושאף אחד לא אוהב וניל משעמם. אני לא מבינה למה זה מסביר יותר בגידות אצל נשים מאשר אצל גברים. אם לה משעמם, הוא בטח לא אקסטטי.
נשים, מבחינתה, בוגדות כשהן מרגישות מוזנחות או לא מוערכות. היא כותבת שנשים צריכות לחבוש המון כובעים בנישואין: עוזרת בית, סידורים, קניות, בייביסיטר, מבשלת, רופאה, מאהבת ועוד, ולכן זה לא מפתיע שנשים בשנות הארבעים לחייהן מרגישות מותשות. אם אישה מרגישה יותר כמו עוזרת או משרתת מאשר אישה אהובה ומוערכת, היא יותר מועדת לבגוד, ולחפש תשומת לב בשדות זרים. ואני אומרת נכון, גברים לא מסוגלים לעשות יותר מפעולה אחת בכל זמן נתון, אבל בשנות הארבעים לחייהם גם הם מותשים, ולראייה - מחלקות הלב שמלאות בהם עד אפס מקום. התירוץ הזה, אם כך, עובד גם הוא לשני הצדדים, מבחינתי.
סמנתה פרנט וולרייבנס ממשיכה עם עוד חמש סיבות די מטופשות (שלא לומר תירוצים קלושים) למה דווקא נשים בשנות הארבעים לחייהן בוגדות, ומסכמת כך: "שורה תחתונה - בגידה נשית נמצאת בעליה. כשמסכמים את כל הסיבות לבגידה של אישה - זה בדרך כלל הלב שלה או האגו שלה שצריכים להירפא. לא הליבידו". וואלה? אז מה שבעצם סמנתה פרנט וולרייבנס טוענת הוא שנשים בשנות הארבעים לא באמת רוצות להשתעשע, אלא לנקום או לרפא את הלב השבור שלהן. סמי, מותק, נשים רוצות לבלות. גברים רוצים לבלות. סקס הוא דרך נהדרת לעשות את זה.
צילום: שאטרסטוק
השתגעתן? אתן רצות לספר לחבר'ה?
יותר ויותר אנשים, גם אם ניתנה להם כבר הלגיטימציה להתגרש, לא באמת רוצים לפרק את המשפחה שלהם, אלא רק להשתעשע. תודה לאל שאת זה לא הוציאו מהחוק, ושלא ממלאים את בתי הסוהר באנשים ששוכבים שלא במסגרת הזוגיות שלהם. פרנט וולרייבנס מגדילה לעשות ונותנת טיפים לשמירה על זוגיות ונאמנות: "שמרו על תקשורת פתוחה עם נשותיכם" (כמה מקורי), "חפשו סימני אזהרה? (בהצלחה עם זה), "וקחו עזרה מקצועית לפני שיהיה מאוחר" (שהרי כשכבר מאוחר, אפשר לעשות סקס עם מי שרוצים, וזה כבר לא ייחשב לבגידה).
בשורה התחתונה - אני מאד מאוכזבת. מאד. זה שאנחנו מסוגלות לעשות הכל כמו גברים, אם רק נרצה - את זה אני יודעת. אבל זה שאנחנו רוצות להיות כמוהם? זה מאד מאכזב אותי. מתי הפכנו להיות אלה שעושות ורצות לספר לחבר'ה?! איפה הדיסקרטיות הנשית המפורסמת? 19% מהנשים באינדיאנה מודות בבגידה? השתגעתן?
לא מספיק שאוטוסטרדת המידע חושפת את עולמנו בפני הגברים ככה ששום אניגמטיות כבר לא נשארה לנו כמעט, עכשיו אנחנו גם מנדבות מידע במחקרים קיקיוניים? בנות, התאחדנה! בואו ניתן להם להמשיך לחשוב שהמחזור שלנו בצבע כחול. בואו ניתן להם להמשיך לחשוב שבכל דבר אנחנו חייבות למצוא עומק, ושאין לנו שום יצר שובבי. בואו ניתן להם להמשיך לחשוב שזה שאנחנו מסוגלות לעשות כמה פעולות במקביל - זה קשה. בואו נשמור לעצמנו קצת מרחב נשימה.
או כמו שאומרת המרקיזה דה מרטיי ב"יחסים מסוכנים": "פלרטטי רק עם אלה שבדעתך לדחות. בדרך זו את עושה לעצמך שם של מי שאינה ניתנת לכיבוש, בעוד שבעצם את יכולה לחמוק בשקט ועם מאהב לפי בחירתך. בחירה לא מוצלחת היא פחות מסוכנת מבחירה גלויה לעין. לעולם אל תכתבי מכתבים. תדאגי שהם יכתבו מכתבים. תמיד עלייך לוודא שהם חושבים שאין לך אף אחד חוץ מהם. נצחי בכל מחיר. כשאני רוצה גבר אני לוקחת אותו. כשהוא רוצה לפתוח את הפה, הוא מגלה שהוא לא יכול. זה כל הסיפור".
React to WordPress
