המדריך לשונאת גברים מתחילה
כפמיניסטית, נתקלתי לא מעט בכמה סיבות להתנגדות לפמיניזם, ואפילו למקביל הליבלרי הקל יותר לעיכול- "שיוויון בין המינים":
"המדען לביולוגיה נשית" - "נשים שונות ביולוגית, הן יולדות ילדים ואז לא רוצות לעבוד".
ה"מיליונר המנוצל" – "נשים נהנות לנצל גברים כספית, את לא תמצאי אישה שתתחתן מבלי שלגבר יהיה הון עצמי גדול משלה".
הרומנטיקן חסר התקנה – "נשים בכלל נהנות מכך שגברים מתחילים איתן במרחב. אתן הפמיניסטיות הרסתן את כל הרומנטיקה. ובכלל, המצאתן את זה שנשים מוטרדות מינית כדי שהן יוכלו לסחוט עוד כסף מגברים".
אבל מעל לכל טיעון, שלושת אלה ועוד סוגים רבים אחרים של מתנגדים לפמיניזם, עומד הטיעון הראשי: את פשוט שונאת גברים.
אני זוכרת שכשנכנסתי לעולם האקטיביזם הפמיניסטי, נורא נורא פחדתי מלדרוך לגברים על יבלות. בני הזוג שהיו לי חשו מאויימים, המשפחה חשבה שהתחרפנתי (והפכתי ללסבית, כמובן), וניסיתי בכל מאודי להבהיר לכולם, "תרגעו. אני לא שונאת גברים". עד עכשיו אני רואה נשים פמיניסטיות שנבהלות מאוד מהתואר "שונאת גברים", ולא מסכימות שיקראו להן כך. אין ספק, האשמה בגזענות או בשנאת קבוצה מגדרית, הם דברים מפחידים. חונכנו לא לשנוא. לפחות לשנוא בסתר. בכל יום אנחנו רואות פוסטים על התנהגות גזענית כלפי מיעוטים ומפחדות להיות כאלה. הרבה פעמים נשים פמיניסטיות ינסו להנמיך את עצמן, לסווג את המאבקים שלהן ל"שיוויון בין המינים", כמו המאבק על הבדלי השכר העצומים במשק, כמו על הסברה שהטיעונים הביולוגיים הקלוקלים לא בעלי בסיס מוצק, כמו הסברה על הטרדה מינית, וכן הלאה.
אבל כאן לא נגמר פמיניזם, ומיזיאנדריה (=שנאת גברים) אינה מקבילה למיזוגניה.
מדוע בעצם זכיתי בתואר "שונאת גברים", והאם יש לכך תעודה או פיסלון?
המאבק הפמיניסטי היה לא לגיטימי עוד לפני שאני ואת התחלנו בו. המאבק הפמיניסטי גורם לאנשים, גברים ונשים, לא להרגיש בנוח. הוא נוגד אינטרסים של "שלום בית" חברתי, הוא דורש תשובות, פעולות, הפרעה לסדר הקיים, שינוי מהותי שמתחיל, בעיקר, בשולי החברה, בנשים הכי מדוכאות ושקופות שקיימות. המאבק הפמיניסטי דורש אנרגיה חברתית לשינוי דברים שחיינו עימם אלפי שנים.
המאבק הפמיניסטי לא נוח כי הוא דורש יותר מחקיקה, יותר משינוי חברתי, יותר מחינוך, הוא דורש שינוי אמיתי בגישה. והדרך הכי פשוטה להתנגד למאבק זה, היא להשתיק אותך ואת מהות המאבק ב"שנאה". את לא רוצה לשנוא. אף אחת לא רוצה לשנוא. יתרה מזה- לא משנה מה הסיבה בגינה הגעת לתובנות פמיניסטיות (גם אם אינך מגדירה את עצמך ככזאת, אישית), והן אף פעם לא סיבות פשוטות, הציפיה החברתית ממך היא שתקחי כמה נשימות, תביני שזה מה שיש, ותתקדמי הלאה.
אבל, רוב הסיכויים שאת לא תעשי את זה. את לא תקומי בבוקר ותחליטי שהעובדה שאת מקבלת 40% פחות בשכר, או שאת מוטרדת מינית בעבודה, או שחווית או את יודעת על מישהי שחוותה אונס או סלאט שיימינג או מה לא, זה בסדר. זה לא בסדר.
אגב, לא מקבלות תעודה, או פיסלון, ולפי מיטב הבנתי אין רישום לכך.
מיזיאנדריה לא שוות ערך למיזוגניה
נשים לא מטרידות מינית גברים באותה תדירות. נשים לא אונסות גברים באותה תדירות. נשים לא רוצחות גברים באותה תדירות. נשים לא מקבלות העולם על מגש של כסף. נשים לא מחונכות לעצמאות, וכשהן נוקטות בה, הן לא מתוגמלות בחיוביות כמו גברים.
על נשים מותר לצחוק חברתית. אם את בלונדינית, ג'ינג'ית, ברונטית, לבנה, שחורה, כהה, קטנת חזה, גדולת חזה, רווקה, אוהבת או שונאת חתולים, עם ילדים או בלי ילדים, עם מיני או עם חצאית ארוכה, חילונית, דתיה, מוסלמית, יהודיה, נוצריה, בודהיסטית- תמצא הדרך להגחיך אותך.
אם את חלק מעדה כלשהי, את תקבלי על זה אש ביחד עם כך שאת אישה. את רוסיה? חן מזרחי חושב שאת זונה. את מרוקאית? כמה פעמים שמעת שאת עצבנית? את אתיופית? מה לא נאמר על ביצועייך במיטה. את מוסלמית? ההיגיינה שלך מוטלת בספק.
אפשר להמשיך כך הרבה יותר, אבל תראי לי כמה סוגים של גברים יש בעולם. כמה מהם מוטלים בספק, מוחפצים, שנואים, כמו נשים.
על כן, כשלהבא קוראים לך שונאת גברים- תדעי שגם לו היית, אין נזק בשנאה הזאת. ולמעשה, מותר לך. מגדר שלם שבז לנשים, ועלייך לשתוק?
למה אני כן שונאת גברים
באיזשהו שלב, אחרי דייטים לא מוצלחים וגברים לא רגישים, שחשבו שעצם היותי פמיניסטית הופך אותי לאויב מספר אחת שלהם (בעיקר אם מדברים על הפקעת פריווילגיות, ואז הם צודקים), הבנתי שהרווחתי את ה"שונאת גברים" שלי בגאון. עשיתי מספיק כדי לקחת על עצמי את התואר הזה, ולא להיות "קלה לעיכול" כמו שציפו ממני.
אני לא אקח נשימה, אני לא אמשיך הלאה, אני לא אשתוק לנוכח עוולות, ואני לא חושבת שנשים או גברים צריכים להמשיך הלאה כשהם רואים גזענות או מיזוגניה. למעשה, הנשים מהן למדתי אף פעם לא היו קלות לעיכול. הן הואשמו לא פעם בשנאת גברים.
הידעת שלפני שניתנה זכות ההצבעה לנשים, נטען שנשים יזניחו את הילדים והבעלים שלהם? הן היו שונאת גברים רק מעצם הדרישה לקחת חלק בדמוקרטיה.
ומעל הכל, הבנתי - מעצם היותי דורשת, צועקת, מדברת, מעוררת מודעות, ולא מסכימה עם הסדר הקיים - אני שונאת גברים. ואם כדי לשנות את המציאות, עליי להסכים עם הטיעון הזה ולו רק בשביל לא להיות מושתקת בכל פעם, אז כן, אני שונאת גברים.





React to WordPress