אמש נדרשה כנסת ישראל להכריע בסוגיה שהוזנחה משך 60 שנה – גיל הנישואין המינימאלי בישראל. עד היום, במשך 6 עשורים, עמד גיל הנישואין המינימאלי על 17 שנים, ואפשר לקטינים שטרם רכשו זכויות אזרחיות בסיסיות כמו הזכות להצביע בבחירות לכנסת או הזכות להתקשר בחוזה, לבצע את אחד המהלכים הגורליים ביותר בחייו של אדם, ולהשפיע בכך על שארית חייהם, ועל חיי ילדיהם ומשפחתם החדשה.

 

 

4,500 קטינות נישאות מדי שנה בישראל. כ-1500 מהן אף יולדות בהיותן קטינות, ובניגוד לסברה הרווחת - כמחציתן יהודיות.  ומדוע אנו מדברים רק על נשים? ובכן, 90% מהנישאים לפני גיל 18 הן נערות, ורק 10% הם נערים. החוק החדש קובע כי גיל הנישואין המינימאלי בישראל לשני המינים יעמוד על 18 שנה. אם ייאכף כראוי, ימנע מהנישואים המוקדמים לפגוע בהשלמת לימודי התיכון של נערות ונערים, ויעניק להם עוד שנה משמעותית של הבשלה רגשית ומנטאלית בטרם יקשרו את גורלם בגורלו של אחר ויקימו משפחה שאותה יצטרכו לפרנס.

 

לא פחות חשוב מכך – בחוק החדש נקבע כי גם בקשות מיוחדות לבית המשפט, לאישור נישואים בגיל צעיר מהנקבע בחוק, לא יוגשו לגבי קטינה שגילה מתחת ל-16 שנה, וכן הושמט מהחוק הסעיף המביא מצב של הריון כנימוק שעשוי להצדיק אישור לנישואי קטינה. התוספת הזו קריטית היות ועד עכשיו, נהגו הנערות או נציג ממשפחתן לבקש מבית המשפט לאשר להן להינשא היות והן "גם ככה כבר בהיריון מהבעל העתידי".

 

בהקשר זה, החוק החדש משקף שינוי שמתהווה לאחרונה בתפיסה הרווחת כולה – היריון בגיל צעיר איננו מהווה תירוץ הולם לנישואין. בחינה של פסקי דין שפורסמו בעשור האחרון בנושא היתרי נישואים לקטינות מתחת לגיל 17, מגלה כי בית המשפט דחה את מרביתן, כולל בקשות שבהן דובר על קטינה בהריון. נראה, אם כן, שמתבססת ההבנה שהנישואים, גם אם הם מספקים מסגרת משפחתית נורמטיבית על פי תפיסות שמרניות, הם אינם בהכרח הפתרון המיטיב עם האם הצעירה ועם התינוק שלה.  

 

מנגד, עדיין ניתן לזהות בפסיקה הפעלת שיקולים כמו מצבו הכלכלי של החתן המיועד, הרקע האישי, המשפחתי והפלילי שלו, והשוואה של הבית שיוכל לספק לנערה, אל מול ביתה המקורי. השוואה זו מלמדת כי לעתים, בית המשפט תופס עדיין את הנישואים כמפלט לנערה השרויה במצוקה, ולא תמיד נלקחת בחשבון העובדה שנישואי בוסר עצמם נמצאו כמנבאי אבטלה או עבודה בשכר נמוך, עוני ואלימות במשפחה.

 

חשוב להבהיר: נישואים אינם יכולים להיות פתרון למצוקותיה המשפחתיות והכלכליות של הנערה, אשר לגביהן מוטב שתופנה אל מערכות תמיכה אחרות. אם שלא סיימה לימודי תיכון, וכל שכן לא רכשה מקצוע או ניסיון תעסוקתי, איננה בעלת יכולת השתכרות המספיקה כדי לגדל ילד. האימהות המוקדמת גוזרת על האם הנערה ועל ילדיה חיי חוסר מתמשכים, ומנציחה את מעגל העוני, אשר בסופו של דבר הופך נטל עלינו, החברה כולה. גם מבחינה גופנית, נערות אינן תמיד בשלות להריון וללידה, ועל כן שיעור הסיבוכים הרפואיים בקרבן גבוה יותר, ובנוסף, שיעור הגירושין בקרב מי שנישאו בנערותן – גם הוא גבוה משיעור הגירושין הכללי.

 

בהעלאת גיל הנישואין המינימאלי ל-18, מצטרפת ישראל, באיחור משמעותי, אל המדינות האירופיות ואף למדינות ערב רבות, בהן מרוקו, מצרים וירדן, שגם בהן אין מורשים קטינים להינשא, בהתאם לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד. למעשה, עד אתמול, דמתה ישראל בעיקר למדינות כמו תימן וסודן, בהן עדיין מותרים לפי חוק נישואי קטינים. חשוב לזכור שבחברות שמרניות, רבים מהקטינים אינם נישאים מרצונם, אלא כתוצאה מלחץ משפחתי או בכפייה של ממש. גם כאשר קטין או קטינה נישאים מרצונם כביכול, מחקרים מראים באופן מובהק את ההשלכות השליליות של הנישואין על המשך חייהם וחיי משפחתם מבחינה סוציו אקונומית ואף מבחינת בריאותם הפיסית והנפשית. טוב עשו המחוקקים כאשר קידמו את החוק. נישואים, ראוי שיחלו בשני צדדים בשלים ובוגרים, אשר קיבלו הזדמנות הוגנת להשכלה בסיסית, לפרנסה, ולבחירה מושכלת של שותף לחיים. אין ספק כי בנושא זה – יפה שעה אחת מאוחר יותר.

תגיות