לא טוב האדם לבדו, אז מה, למי איכפת? לאף אחד ממש, חוץ מלאמא שלך אולי, ולאבי וייס, מנכ"ל חדשות 2. הוא זה שהוציא לפועל את המוצץ האקטואלי -  מהדורת הלילה של חדשות ערוץ 2, שמגישים דוריה למפל וליאור פרידמן.

 

עוד באון לייף:

 

 

ותודו, יותר קל לעכל שהריבית תהיה הרבה יותר ריבית מאשר היא עכשיו, ב-23:30, כשזוג המגישים, לבושי חליפות, אבל אתה והם יודעים שמתחת לדלפק הם כבר ישובים במכנסי פיג'מת פסים עתיקה כזו שכבר אין להשיג חוץ מבחנויות בשוק התקווה.

יותר קל לעכל ששלי יחימוביץ' החליטה, בלי לשאול אותנו, שלתקופת התלתלים היא לא חוזרת, ושכחלון מכחיל בקואליציה הזאת.

 

נכון בחדשות 20:00 שמענו על זה, אבל כמו ילד שהאמא צורחת עליו את העונש שלו על השעייה, אתה לא ממש קולט, זמן העיכול במאה ה-20 הרבה יותר ארוך. לא כי הטמטמנו, פשוט כי הגזירות נהיו גזר שצריך למשוך אותו כמו אליעזר, ולמשוך ולפרשן, ולהסביר כדי להבין עד כמה הן נחרצות וגורליות.

 

וחוץ מזה כשאתם ישובים ליד המסך, בשעה שהשעות כבר לא סופרות את עצמן, שרירים רפויים, הכל כבר מאחוריכם, ותיכף יהיה שוב לפניכם. יום שלם מוציא לכם חשבונית מס, יש משהו שדומה לקטרזיס של מחזה של סופוקלס.

 

ואם כבר סופוקלס, קבלו את ונוס הבאה של המסך - דוריה למפל.

גילו נאות, פנינו לראיין אותה אבל למפל סירבה, והגדילה את ההערצה אליה.

מי לא רוצה להיות אדם שעושה את עבודתו על הצד הטוב ביותר, ולא מצפה לקבל תשואות בדמות ראיונות וכתבות צבע. למפל, בדומה ליונית לוי, סרבנית ראיונות כנראה. תכונה שיוצרת סט למקצועיות, הרהיטות, האינטליגנציה וההומור הלא מבסוט מעצמו שהיא מפגינה.

 

למפל איכשהו מעוררת את הרצון להיות חבר שלה, או דייט, אבל במחשבה שנייה, אולי תוותר, כי היא חריפה מדי, ובצד זה לא מתאמצת להפגין זאת בכל משפט.

 

איכשהו המהדורה הלילית, שמתחרה בתוכניות המצוינת של חדשות ערוץ 10, "צינור לילה", ו"לילה כלכלי", מצליחה להיות אכן מדורת השבט, מבלי לשרוף כל חלקה טובה של איכות ופוליטקלי קורקטיות. ולמפל, למרות המקצועיות שלה מצליחה לשדר גם נשיות מרומזת, שביחד עם בן זוגה להנחיה מביאה ניחוחות של זוגיות בריאה, ומשלימה על המסך. ואם בחיים יורקים דם עד שמשיגים זוגיות כזו, תארו לכם מה קשה זה על המסך הטלוויזיוני העריץ.

 

אז אחרי בירה בבר, כששוב לא הצלחת לאזור עוז ולהתחיל עם הברמנית, והראש דפוק, סוף סוף עם סבה חיצונית-שתית יותר מדי, אין כמו לבוא הביתה, לבחור בגדים למחר לעבודה, ולשבת ולחכות לבדיחות קטנות של למפל ופרידמן, ולהרגיש שעוד יכול להיות טוב במדינה הזאת, ושלא הכל נורא, כמו שנוסבאום ממהדורת שמונה מצייר.

 

שאם אפשר ליצור קשר אנושי עם מנחי חדשות יבשים, אז אולי אפשר גם ליצור קשר עם ההם, אלה שרוצים לכלותנו, הישמעאלים האלה, שבימים אלו קוראים להם פלשתינאים, או דעאש, או השד יודע, והוא יודע , איך הם מכונים עכשיו.

 

למפל, שהתחילה את דרכה כמגישת מבזקים, התבלטה בימי צוק איתן, אז כל עובדי חברת החדשות, למעט השרת, עשו תורנויות מבזקים, יש בה משהו שמזכיר את שלגיה, אבל בלי שזו תטעם מן התפוח המורעל. שפתיים אדומות מהן היא יורה שאלות בלי להתחכם יותר מדי, פשוט את המובן מאליו, את מה שאנחנו היינו שואלים. מתוך ניחוח של ריחוק וניכור, היא יוצרת את הקשר הכי אישי עם הצופה. לא, לא לומדים את זה, גם לא נולדים עם זה. ישנים עם זה, חיים עם זה, מפתחים את זה, מבלי לפתח. אם יונית לוי הוכתרה כמלכת הקרח, אז דוריה היא ללא ספק נסיכת השרב.

תגיות