דוגמנית? אני?
בכל אישה יש יופי. כל הנשים יפות. אני אוהבת להיות יפה. בימים שאני עסוקה בעשייה ומקננת בי שמחה אני יפה יותר. נכון, אני לא הטיפוס הזה, שהיופי שלו עוצר נשימה, אני מאלה שכאשר הן בלי איפור, נעים להסתכל עליהן. יש כאלה שהיופי שלהן נובע מתוכן, מפנימיותן, ועם כל מפגש במחיצתן הוא מתגבר ומתגבר. אני מאמינה שאישה שהולכת בדרכה, מגשימה את החלומות שלה והולכת אחרי הלב והראש שלה היא אישה יפה. אני רוצה להאמין ולקוות שאני אישה כזאת.
אני לא אוהבת להתאפר. זה לא טבעי לי, זה לא מרגיש לי נוח. אני מביטה בראי ומרגישה בתוך מסכה. לאחרונה יצא לי להופיע בתוכניות טלוויזיה. מול אורות האולפן מוכרחים להתאפר. יש כאלה שמפרגנים ואומרים, "כמה יפה לך האיפור", אבל אני מרגישה במשחק. אני לא שייכת לעולם הזוהר, לזירה הצבעונית והמאופרת של שחקניות זמרות ודוגמניות ? נשים שבחרו באור הזרקורים כמקום המחייה הטבעי שלהן.
בדרך כלל לא אוהבת להתאפר. אתמול לפני התצוגה
לפני כמה שבועות, פנו אלי מעמותת ויצ"ו וביקשו שאתנדב לדגמן באירוע האופנה "כמו חדש", אירוע אופנה שהכנסותיו הן תרומה למען נשים וילדים בסיכון. הסכמתי מבלי להסס בגלל שהחלומות שלי והדרך שלי כבר שנים קשורים לנשים, וגם בגלל שאני אוהבת לעשות דברים שמפחידים אותי. כי אחרי שהפחד הולך - נשארת תחושת הצלחה.
אני לא דוגמנית ובטח לא מהנשים היפות והרזות האלו. לאחר שהסכמתי לדגמן, מיד צצו מחשבות של חוסר ביטחון. אולי זו שטות? אולי אני לא ממש מתאימה? מה יהיה אם אהיה הכי שמנה, מסורבלת ומכוערת באירוע. אומנם אורלי מסקין, (מאגף גיוס כספים "ויצ"ו ישראל"), אישה נעימה ומחבקת, הרגיעה אותי שמדובר באירוע של נשים "אמיתיות ולא של דוגמניות, נשים מתחום התקשורת, נשים שהן מודל" עדיין, למרות שאני מחזיקה מעצמי כאישה עם אישיות ובטחון עצמי - אני אפילו אוהבת את המראה שלי, ודי מרוצה ממה שחנן אותי הטבע - עדיין, במעמד הזה, מול דוגמניות, שחקניות ונשים יפות, חששתי.
מעין קרת בתצוגה של ויצ"ו. צילום: רן בירן
בכלל, התקופה האחרונה, שהביאה איתה חשיפה, הביאה איתה גם דילמות של עניינים חיצוניים. לא משנה כמה אני חזקה, התגובות של הסביבה חלחלו לתודעתי. בחורות יפות, בנות עשרים ודקה, מראיינות של גיא פינס, שוב ושוב שואלות את אותן השאלות, שאלות שמתרכזות בחיצוני, בשטחי, במה שאפשר להראות באייטם של שלושים שניות ומצטלם טוב ומהר בטלוויזיה.
תוסיפו לזה ידיעות במדורי רכילות (תמונות פפראצי הן דבר שאף אישה לא מאחלת לעצמה), את דורין אטיאס, שקטלה את הופעתי באחד האירועים הנוצצים, את הטוקבקים שמנהלים דיון רציני ואכזרי על התספורת שלי, והנה אבדתי את שיווי המשקל שלי. את האיזון הפנימי ואת הביטחון.
אתמול בבוקר, עם לא מעט חשש ולא פחות מכך ? התרגשות, הלכתי לקראת חוויית הדוגמנות הראשונה בחיי. אני, האישה מבנימינה, מבקרת בעיר הגדולה ומשתלבת בין כל המי ומי, הנשים האלה ששמותיהן ופניהן מוכרות לי מהעיתון ומהטלוויזיה. אני שם. ומה אני עושה שם?
מיקי מימון. צילום: רן בירן
קבלת הפנים הלבבית של אורלי וגלית מויצ"ו, הפיגה חצי מהחששות באופן מיידי. מילה טובה ? הטריק הזה עובד בכל פעם מחדש. איפור, שיער, סטיילינג, פלאשים, בלונדיניות מגיא פינס. והנה אני מפשירה ונכנסת לאווירה.
בסופו של דבר, הדוגמניות המקצועניות, הן צעירות יפות, שבאו לעבודה; הנשים שבאו להתנדב, לדגמן ליום אחד - חלקן בעלות ניסיון וחלקן פעם ראשונה על המסלול. ? היו יפות בעיני פי אלף, כובשות, מרתקות.
תום קילמן. צילום: רן בירן
בשיחות מאחורי הקלעים אני מוצאת את עצמי סקרנית, מרותקת ונמשכת לשמוע עוד ועוד על כל אחת ואחת. שוררת שם אנרגיה קסומה של כיף וחגיגה. כל הנשים יפות. אישה שנמצאת בדרך שלה, שמצאה את הנתיב שלה ושמחוברת לאני הפנימי שלה, מפזרת אור על עוד ועוד אנשים, והאור הזה חוזר אליה לפנים ? מה שהופך אותה ליפה אפילו יותר. כמה פשוט להבין את סוד היופי. כמה יפה לראות אישה שבכוח פנימיותה ואישיותה הופכת ליפה לנגד עיניו של האחר.
והנה אני. צילום: רן בירן
ומה אתי? עשיתי את זה! צעדתי על המסלול. לא כמו דוגמנית. כמו אישה אמיתית. היה כיף גדול, היה יופי, כי אני הכי יפה כששמח לי.





React to WordPress