סוניה פרס מסמלת ודאי אצל רבים כמיהה לזמנים עברו, לישראל של ערכים טובים יותר. קשה שלא לחבב את האישה האצילית הזאת, הצנועה כל כך, החפה ממניירות של כבוד וכיבודים אך עם זאת ממלכתית כל כך.

 

הדברים זוכים להבלטה מיוחדת עם ההנגדה לדמותה של שרה נתניהו, שגינוניה מזכירים יותר בת מלוכה בריטית מאשר של פסיכולוגית ילדים ילידת טבעון.

 

אך לצד תחושת הנוסטלגיה הטבעית והגעגוע לדמויות כסוניה, כדאי לבדוק היטב מה תרומתה של פרס להעצמת הנשיות ולנושא השוויון בין המינים. הרי בתחום כמו פוליטיקה, וגם רעיות פוליטיקאים הן חלק מהמשחק, מחמאות כצניעות וענווה הן כינויי גנאי לכל דבר.

 

סוניה פרס, שלכל אורך הקריירה של בעלה שאפה אל הדמדומים והאלמוניות, תרמה לשעתוק היחס אל האישה בחברה הישראלית ושימור המחיצה בין המרחב הציבורי - זה שמותר להתלכלך בו, להיות ערמומי ואף מנוול, המזוהה עם הגברים כמובן, לעומת המרחב הפרטי - הנקי, הטהור, השומר על צניעות ושמור לבנות המגדר האחר.

 

על שרה נתניהו ניתן לומר הרבה דברים רעים, אבל משהו אחד חייבים לזקוף לזכותה: היא מאתגרת את ההבדלים הדיכטומיים שהכריחו נשים רבות לאורך השנים, בהן גם סוניה, לזוז הצידה ולהתייחס לנשמע מפי בעליהן שבצמרת כאל דברי אלוהים חיים.

 

לא אופתע אם שרה הייתה זאת שהכריחה את בעלה להתייצב מול המצלמות בפרשת 'הקלטת הלוהטת', להתעמת אל מול האש והביקורת, לקבל איזו מכה קטנה בכנף ולצאת מחוזק. הופעתו בתקשורת באותה פרשה הזניקה את נתניהו, שכמו מלוע של תותח נורה בתנופה קדימה, וזיכתה אותו ביתרון משמעותי במאבק על ראשות הליכוד, התמודדות שאותה החל מנקודת נחיתות בולטת.

 

לעומתה, סוניה שמעה וידעה על מעללי בעלה אך העדיפה להיאלם דום, כאילו אם הדברים עוברים לידה הם לא התרחשו כלל. לאחרונה חזינו ברעיית נשיא לשעבר אחרת לוקחת את אותה התנהלות של היאלמות והיעלמות עד לכדי קיצוניות אבסורדית. גם בשל העובדה כי לזה בדיוק ציפינו מגילה קצב המסכנה.

 

העצב בגין לכתה של סוניה מובן. אך כדאי ורצוי להדגיש: לא מדובר במודל נשי לחיקוי.

 

דווקא דמות התשליל העכשווית שלה, זו שהציבור, ובעיקר התקשורת, אוהבים כל כך לשנוא, מאתגרת את השיח המגדרי ויוצקת תוכן, גם אם בעייתי במקרים רבים, למודל הנשיות החזקה. ואולי בדיוק בגלל זה שרה נתניהו הפכה מושא לתיעוב עמוק כל כך. 

תגיות