משלושת ענפי הטריאתלון ? שחייה, רכיבה וריצה, הכי קשה לי עם הריצה.

שחיה מבחינתי היא כמו נעל בית ישנה. לא משנה איזו הפסקה אני עושה, קל לי לחזור לשחות. נכון, הקצב לא תמיד יהיה מהיר, אבל באותו קצב לא-מהיר אני יכולה לשחות עוד ועוד (עד שנתפסת לי כף הרגל, אבל זה לפוסט אחר).

 

ברכיבה יש סיפוק מיידי ? המהירות, הרוח, הנופים ? כל אלה מאפילים מבחינתי על המאמץ והקושי. וכן, גם ברכיבה אפשר תמיד להאט את הקצב.

 

אבל ריצה... ריצה היא משהו אחר לגמרי. ריצה היא לא סלחנית. כמעט אף פעם לא קל לי להתחיל לרוץ, ולפעמים גם אחרי חצי שעה אני נאבקת בעצמי ובקול שקורא לי לעצור ולעבור להליכה. אם אני רצה פחות משלוש פעמים בשבוע ? הריצות יהיו קשות. מצד שני, גם כשאני רצה שלוש פעמים בשבוע הריצות עלולות להיות קשות. בקיצור, אין תעודת ביטוח בריצה.

 

אם אני מנסה לפצח את הגנום של הריצה, הרי שבינתיים בודדתי את הרכיבים הבאים. כל אחד מהם חשוב לריצה טובה, וברגע שאחד מהם אינו מתקיים ? הריצה תהיה קשה. יתכן שמעורבים בנוסחה גם מיקום הכוכבים בשמיים, רמת החומציות באוויר ושאר גורמים שאינם ידועים לי, מכיוון שגם כשכל הגורמים שמיפיתי מתקיימים בצורתם האופטימלית, לעיתים קשה לי לרוץ.

ובכן, זו הרשימה שלי -

 

לב-ריאה (דופק) ? כשהכושר נמוך, קשה יותר לרוץ. אני מניחה שזה די ברור.

 

רגליים ? ובכן, אין צורך להסביר שרגליים תפוסות וכואבות הופכות את הריצה לסיוט.

 

בטן ? הריצה מאד לא סלחנית בעניין הזה. אכלנו ארוחה כבדה מדי, סמוך מדי למועד הריצה? רע מאד. הריצה תהיה זוועתית והמזון יקפץ בביטננו הלוך וקפוץ. לא אכלנו שום דבר בשעות שלפני הריצה? רע מאד. נפילת סוכר וחולשה אינן מיטיבות עם הריצה. מדובר ? לפחות אצלי ? בכוונון עדין ומדויק להפליא. בקיצור, אני לא יכולה סתם לנעול את הנעליים ולצאת לרוץ בספונטניות.

 

ראש ? הו, הראש. הראש הוא זה שמראש גרם לי לרוץ, ובראש מתנהלות השיחות הנוקבות היותר במשך הריצות. ?בשביל מה את צריכה את זה בכלל?? (זה עושה לי טוב!). ?אבל תראי כמה שזה קשה?? (אמא של חברה אומרת ש"קשה זה רק קשה, זה לא רע!?). ?למה לך לרוץ 10? מה רע ב-5?? (על זה באמת שאין לי תשובה טובה). וכך הלאה וכך הלאה. אבל כשהראש חזק? הו, אני יכולה להמשיך לרוץ כמעט לנצח.

 

אני בשחור, במירוץ שהזדמנתי אליו בחו"ל

 

מצב רגשי/נפשי ? פה המצב מורכב משהו. אין ספק שכשאנחנו מאוהבים, מאושרים וחסרי דאגות הריצה תהיה קלילה במיוחד (אגב, גיליתי ש"ריצה קלילה" היא לא בהכרח "ריצה מהירה", ולהיפך) ונרגיש שאנחנו מרחפים. אבל לפעמים אני יוצאת מהבית, עמוסת מחשבות מעיקות, והריצה משחררת אותי מהן ועוזרת לי לעשות סדר בראש.

 

שעת הריצה ? יש שאוהבים לרוץ השכם בבוקר ויש שמעדיפים את הערב. אני שייכת לקבוצה הראשונה, אבל לעיתים זה לא פשוט לרוץ כשהגוף עוד לא התעורר השמש עוד לא זרחה והעולם כולו חורפ.

 

מזג אוויר וגורמי אקלים אחרים ? כשחם אז קשה לרוץ. אישית, אני אוהבת לרוץ בגשם, אבל לא בטוחה שכולם חולקים איתי את התחביב המוזר. רוח פנים מקשה על הריצה, רוח גב קיימת רק בריצות של אנשים אחרים.

 

מסלול מוכר או חדש ? מצד אחד, נוח לרוץ במסלול מוכר, שבו אני כבר יודעת מתי תגיע העליה (והיא תגיע!) וכמה ק"מ נשארו לי. מצד שני, אין כמו לרוץ במסלול חדש, ועדיף בחו"ל ? שם היאוש תמיד נעשה יותר נוח, האנשים מברכים אותך בשלום ואפשר לתכנן במהלך הריצה את השופינג של המשך היום.

 

עליות וירידות ? אני גרה בעיר שלא ניתן למצוא בה שטח מישורי שארוך יותר מ-100 מטר, מה שאומר שבכל ריצה אני נאלצת לעלות עליות. באופן פלאי, בכל מסלול שאבחר יש הרבה יותר עליות מירידות. עדיין לא הצלחתי לפצח את הסיבה לכך.

 

מוזיקה ? אני מודה שאחד הגורמים שבגללם אני יוצאת לרוץ הוא האפשרות לשמוע מוזיקה שאני אוהבת, בשקט ובלי שהילדים יגידו לי להנמיך את הווליום.

 

אם כן, אם נחבר את הסיכוי הסטטיסטי שכל הגורמים הנ"ל יתקיימו, נקבל סיכוי של 1 למליון בערך לריצה טובה. ואף על פי כן, נוע תנוע. אני וגליליאו, אופטימיים חסרי תקנה שכמונו.

 

 

 

 

 

    תגיות