אני רוצה להתחיל מבראשית,הדברים הקטנים שהפכו אותי למי שאני כיום עם שיפוצים מורכבים שהעברתי את עצמי בחיים בין אם כפיתי על עצמי או נכפה עלי.

אני זוכרת שכילדה בגן הרגשתי הכי מוגנת בעולם,יכולתי לבכות מבלי להרגיש נשפטת,הגננת שהייתה לי הייתה מדהימה עד היום דמותה צרובה בזיכרוני,היא הייתה מחבקת ורכה כל כך,

ולמה זה צרוב כי אמא פחות חיבקה עבדה המון שעות וכך גם אבא ואני גדלתי אצל ב??ב??ה כך כיננו את סבתא שלי-אמא של אמא,היא הייתה דמות משמעותית בחיי,היא אהבה אותי עד כלות

נתנה ונתנה המון חומרנית אך פיזית לא ממש ידעה לחבק,סבתא שלי זיכרונה לברכה הייתה ניצולת שואה עם סיפור קשה,היא נזקקה להמון כדורים פסיכיאטרים בחיי היום יום שלה ובעיקר בלילות שהייתה מתעוררת לא אחת מסיוטים.וזה ללא ספק השפיע המון על חיי התקופה הזו,אותו חיבוק ואהבה שאמור היה לבנות בי את אותו ביטחון עצמי שבעתיד תבינו שמאוד פגע בי בחיי.

כיתה א' המורה זיווה ברקת לא יאומן איך אני עוד זוכרת את שמה ואת שיערה הארוך את גוף הצנום ועינייה הטובות והיד שליטפה לא אחת את שערי והקול שתמיד אמר "כל הכבוד רבקה,את בין התלמידות החכמות בכיתה אני גאה בך כל כך" עד היום זה מהדהד באוזני.

ככל עברו להם השנים הכל נעשה קשה יותר,אמא ואבא עדין עבדו קשה המון שעות היו חוזרים מאוחר בלילה,וכשהגעתי לגיל 8 אמא החליטה שאני מספיק גדולה לדאוג לי ולאחיי בבוקר לצאת לבית ספר בזמן מצויידים בסנדוויצ'ים.כיום אני יודעת שזה המון אחריות שהוטלה על כתפיי כילדה קטנה דברים שגם בעתיד לבוא על חיי השפיע משמעותית.

 

בתחילת דרכי בבית הספר הייתי תלמידה טובה ואף מצטיינת אך ככל השנים עברו ואפשר לומר בברור כבר בכיתה חמישית ושישית הייתה ירידה משמעותית בלימודים,

המורים תמיד אמרו לאמא שלי באספות הורים "לילדה שלך יש המון פונטציאל היא כזו נבונה וחכמה אך אין לה "תחת" לשבת ללמוד" מי הכיר אז כמו כיום את המושג שאנו מכירים הפרעת קשב וריכוז?! הכל נעשה לי קשה יותר ככל שהשנים עברו,לשבת ולקרוא כל כך הרבה דפים,להיות מרוכזת זה היה דבר בלתי אפשרי,מה שמוזר שהייתי מאוד הומנית בלימודים אהבתי מאוד תנ"ך וספרות ובשיעורים האלו כל כך השתדלתי להקשיב למורה ואפשר היה לראות גם בציונים שעשיתי מאמץ אדיר למרות שבמבחנים היה לא לא פשוט.

 

אמא שלי לצערי למרות שאהבה אותי עד כלות ידעתי והרגשתי זאת תמיד אותי איפשהו פיספסה בחיים.

האחריות שלי כילדה ואחרי כן כנערה חיפו על כל הכישלון הלימודי שלי,במקום שהיא תנסה הייתה בכל כוחה למצוא את הדרך לעזור לי אז היא הייתה מגנה עלי מאבא שלי שלא היה מרוצה מכל מיני כישלונות ופשלות שעשיתי וכשהרגיש שעשיתי משהו לא טוב הייתי מקבלת ממנו יופי של הצלפות מהחגורה,מצחיק כשבוגרת אחרי שנולדה בכורתי שהתעמתתי עם אבי על כך לא היה לו הרבה לענות למה עשה לי את זה מלבד שעדין שגור היה בפיו המשפט שאם תהיה לי בת כמותי שתעשה לי את החיים קשים אבין אותו,והאמת כיום כאמא עדין לא מבינה את דרכו אז ולעולם לא אקבל אותה...