אם מסתכלים על חייהם של מצליחנים מגלים מכנה משותף - כח רצון. אם יוצאים מנקודת הנחה שרצון הוא פוטנציאל, כדי לממש אותו, עלינו להחדיר בו אנרגיה מניעה שתיצור השפעה.

עוד ב- OnLife

אנרגיה מניעה זו הופכת את הרצון לכוח רצון. כדי שזה יקרה, צריכה להיות הסכמה בין הרגש לרציונל, כלומר יש חשיבות ששני העולמות המתקיימים בתוכנו, יפעלו בהרמוניה ובשיתוף. אחרת, יתקיימו בתוכנו שני כוחות המושכים לכיוונים מנוגדים והתוצאה: אנחנו תקועים באמצע ולא זזים לאף מקום.

 

מן המחשבה אל המציאות

כשיש נושאים שצריך להוציא אותם לפועל, אנשים המצטיינים בכוח רצון, משתמשים בשני כלים חשובים: מחשבה ויכולת ביצוע.

 

  • מחשבה. מחשבה היא מחויבות פנימית לרעיון. אנו חושבים על הרעיון באופן רציף באופן ממוקד לגבי רצוננו ומייצרים נחישות פנימית להשיגו. אנו מעיזים להתרגש ולחלום. בהירות המחשבה והנחישות להשיג, הן קריטיות להצלחה. אם היה מכשיר שקורא את מחשבותינו, הוא היה מוצא ש-24 שעות ביממה אנו נצמדים לרעיון.

 

  • יכולת הביצוע. היא האחריות שאנו לוקחים על הדברים. עולם האימון מפריד בין 2 טיפוסים: הטיפוס הריאקטיבי והפרואקטיבי.

הטיפוס הריאקטיבי הוא הטיפוס הבוחר להרגיש ולהגיב בהתאם לנסיבות. הוא פאסיבי, מושפע מן המציאות במקום להשפיע עליה.

 

הטיפוס הפרואקטיבי מכריז על עצמו כצד בעניין. הוא אמיץ, הוא יוזם, הוא בודק היכן הוא יכול להשפיע על מנת לטפל בבעיותיו או לקדם את רעיונותיו.

האם אתם מחויבים להצלחה?

בגלל פחדים ועכבות שמהם אנחנו מושפעים, חלקנו מצטיינים במחויבות פנימית גבוהה אך באחריות נמוכה, וחלקנו מצטיינים באחריות גבוהה ולוקים במחויבות פנימית נמוכה.

 

למה הכוונה בשני ביטויים אלה? דמיינו אדם, שממש, אבל ממש יודע מה הוא רוצה (מחויבות גבוהה). הוא משתוקק לזה, אך הדברים לא קורים כי הוא חושש ליזום באמת ו"לעזור ליקום לעזור לו" (אחריות נמוכה). כיצד הוא מרגיש במקום הזה שבו אינו מגשים את מאווייו? כנראה שהוא יחוש תחושת תקיעות ותסכול. וכדרכו של המין האנושי, על מנת לנמק ולהצדיק לעצמו מדוע אינו מצליח, יתבל את תחושותיו בתחושת קורבנות אל מול החיים, מול הסביבה, מול המשפחה, הבוס וכו'.

   

דמיינו עתה, אדם שמשקיע הרבה אנרגיה (אחריות גבוהה) ולעתים גם אומץ רב. מנסה קצת מזה וקצת מזה, פעם רעיון כזה ופעם רעיון אחר, אתמול התלהב ממשהו והיום הוא כבר בדבר הבא. הוא לא ממוקד, חושש להצהיר על מחויבות לדבר אחד, אולי זה לא הדבר ה"נכון", אולי זה לא יקרה, אולי ברגע שנמצא במקום אחד מתפספס משהו אחר.

 

מה אתם חשים לגבי האדם הזה המצטיין בהרבה אחריות אך במעט מחוייבות לרעיון? תחושת חוסר אונים, עייפות ופיזור אנרגיה או כמו שאנו מכנים זאת :"פול-גז בניוטרל".

 

ההצלחה האמיתית היא שילוב בין אמירותיהם של שני אישים גדולים בתחום ההישגיות:

מחויבות פנימית: "תשוקה היא נקודת ההתחלה של כל הישג, לא תקווה, לא משאלה, אלא תשוקה בוערת שגוברת על הכל" (נפוליאון היל)

אחריות: "רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע!" (אלברט איינשטיין).

 

השילוב של האמירות האלה אמור להוביל אתכן להצלחה האמיתית.

החליטו על ההצלחה

  • בחרו תחום בחייכם שבו אתם מצליחים ומסופקים. הבינו כיצד יצרתם הצלחה זו והוקירו את עצמכם על הנצחונות שלכם.

 

  •  בחרו תחום בחייכם שאתם חשים כי הוא בעייתי. משהו בתפקוד שלכם בו מונע מכם להיות מסופקים ומגשימים.

 

  •  שאלו את עצמכם: מדוע ה"ברגים" האלה חלשים אצלי? מהם הקולות שאני שומע בתוכי אשר גורמים לי להתנהל בדרך הזו? האם אני חושש? האם חסר לי ידע? מה אני מרוויח בלהישאר במצב הקיים? והשאלה החשובה מכל- מה אני יכול לעשות על מנת לטפל/לקדם את המצב?  

תגיות