אמש עלה לרשת קליפ שהרעיד את הלבבות לרבים. מדובר בקליפ של גילי בית הלחמי אשר הפיקה עם שותפיה קליפ המבוסס על העיבוד הקולי לשיר שחקי שחקי של שאול טשרניחובסקי  בביצוע הזמרת רונה קינן. אבל אם טשרניחובסקי עצמו היה יודע מה המשמעות המבוטאת בסימון השקרי של הקליפ עם הסימנים השגויים, אני מניחה שהיה מתהפך בקברו ואולי שואל בשפת הסימנים איך מסמנים נכון את הסימן "זיוף" ו''פייק'.

השיר היפה והקאנוני של טשרניחובסקי מבטא כמיהה וערגה לעולם אחר. לעולם שמנכיח אנושיות, ובעיקר את הגיוון האנושי. תקווה אוטופית לעולם הומני, ששוחר לטוב ומאפשר גם מרחבים למיעוטים מגוונים תרבותית, כמו המיעוט הלשוני תרבותי שלנו, קהילת החירשים והחירשות וכבדי השמיעה. את ההומניות הזו אפשר היה לתרגם להרבה צורות כמו הכרה בשפת הסימנים, ומתן לגיטימציה ותוקף לתרבות החירשים/ות בישראל אבל זה לגמרי לא מה שקרה פה הפעם ולא בפעם הראשונה.

ההיסחפות אחר הקליפ הזה מעציבה, מביכה, מקוממת וגם צבועה. אתם הקהל הנאור שלא היה מסכים לכנס על מעמד האישה שהדוברים בן הם רק גברים, מתמוגג מנחת והולך שבי אחר העיוותים כי הוא לא יודע שפת סימנם אז נחזור לשיר עצמו ולמשמעותו האמיתית ונראה לכם כיצד הוא מתורגם כביכול בקליפ. הנה המקור:

" שחקי שחקי על החלומות

זו אני החולם שח

כי עוד אאמין גם באדם

גם ברוחו, רוח עז"

והנה התרגום של מה שסימנו הדוברים בקליפ:

"צחקי צחקי חלום

זה אני ברוך השם מדבר

צחקי אדם מאמין

שום דבר/כלום/טקס לא מאמין בך

צחקי כי אדם מאמין"

ההיסחפות אחר הקליפ של גילי בית הלחמי ושות' מעציבה, מביכה, מקוממת וגם צבועה. אתם הקהל הנאור שלא היה מסכים לכנס על מעמד...

פורסם על ידי ‏ננה בר‏ ב- יום רביעי, 30 בספטמבר 2020

הבנתם? המשמעות היפה של השיר מתמוססת ומתפרקת על ידי ניצול הבורות של הציבור בנוגע לשפת הסימנים שחשוב להדגיש הנה שפת אמיתית, בעלת מבנה עצמאי וכללי דקדוק משלה.  התוצאה של הקליפ הזה היא קקפוניה תנועתית, ג'יבריש ממש כמו שראיתם אצל המתחזה המלהטט לריק באוויר בעת אירוע הלוויה של נלסון מנדלה.

על המתחזה ההוא היה אפשר לעלות בקלות אבל הגיבריש פה כמו גם בהרבה מקרים אחרים מתחזה להיות שפת סימנים. זהו שקר מבזה והנו ביטוי, בין רבים, לזלזול וזילות בשפה, ובעיקר מחזק את ההדרה של הקהילה. בדיוק כמו במקרה של בלאק פייס, שם האדם הלבן מתחזה לאדם שחור. פה השומעים מתחזים ומתחזות לחירשים וחירשות ומציגים עצמם כמבינות בדיכוי, בשפה ובתרבות של המיעוט הלשוני.

למעשה בית הלחמי אינה הבעיה האמיתית, אלא  סימפטום מייצג של מה שקרוי שמיעתנות והיא דוחקת את קהילת החירשים מהבמה התרבותית. מהי שמיעתנות? אפליה ודיכוי כלפי קהילת החירשים בשל דעות קדומות וסטריאוטיפים, חיזוק יחסי כוחות שליליים באמצעות קביעת עליונותו של ערך השמיעה והפטרונות של השומעים. בין אם בשל הסימון השלילי והפרימיטיבי של החירשות, ובין בשל תיחזוק השליטה של השומעים בנרטיב של הקהילה ושל השפה החזותית.

חשוב שתדעו, תרבות החירשים/ות היא עשירה, ושפתה היא ביטוי לניצחון הרוח, וכמו השיר היפה של טשרניחובסקי, אנו רוצים ורוצות לדמיין שיח חדש סביב החירשות, תוך נראות של השפה במלוא תפארתה, על ידי ייצוגים של אנשים ונשים מהקהילה שמסמנים, ומעבדים נכון ומדויק את רוח השיר, ומשמעותו - רוח עז.

איננו רוצים להישאר בגבולות השיר והקליפ ולבחוש בו, אלא לפרוץ את מחסום התודעה של הציבור, ולהראות כמה חשובה ההכרה בשפת הסימנים, הכרה שכרגע היא בגדר הצעת חוק, שמגבש המרכז הישראלי ללימודי חירשות. אם זה יקרה, נוכל גם אנחנו לממש חלק מהחזון של שורות השיר. 

תגיות