בכל הסיפורים שאני מכירה, בקלטות הילדים או בתוכניות הטלויזיה, מעבר לגן חדש הוא פשוט. הילד מחבק קצת את אמא או אבא, חושש ודואג, אבל כמו במטה קסמים הוא פתאום מגלה שהגן הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לו, עוזב את ההורים ורץ לשחק. בפועל, בשבועות הראשונים של תחילת שנת הלימודים, אפשר לראות ילדים בוכים, נתלים על הוריהם או פשוט מסרבים להכנס לגן.

 

עוד בonlife:

 

כל ההתחלות קשות? כנראה שכן. כל ההתחלות קשות או כנראה לא פשוטות. למי יותר? להורה או לילד? חשוב לזכור שלכל ילד יש את הקצב שלו. יש כאלה שייפרדו במהירות ויש כאלה שיתקשו.

 

יש ילדים ששינוי קטן כמו משחקים חדשים בחצר או תחלופה של מספר ילדים, מקשה עליהם להכנס לגן ולתפקד היטב. יש ילדים שמסתגלים לגן בקלות ומצד שני מפסיקים לאכול, לישון טוב או חווים רגרסיה בגמילה מחיתולים. רגע לפני תחילת שנת הלימודים קצת עצות שיכולות להקל על הילדים את הכניסה לגן:

לא לשינויים כן לשיגרה

עדיף לא לתכנן שינויים לפני כניסה לגן חדש. שינויים הכוונה במעברי דירה, גמילה מחיתולים או ממוצץ ושינויים רציניים בהרגלי אכילה. נסו להיות יותר גמישים ולתכנן שינויים ומעברים נוספים לשלב מאוחר יותר או מוקדם יותר.

 

להתחיל בהכנות לפני הגן

קשה להגיע למקום חדש ולא מוכר. הדרך הטובה ביותר היא לבקר במקום ולהראות לילד מקומות משמעותיים וחשובים. למשל איפה נמצאים השרותים? איפה אפשר לשתות? איפה שמים את התיקים. אם אפשר לעשות הכרות עם הצוות החינוכי, אז כדאי. הרבה יותר קל להגיע למקום מוכר . אם מדובר בגן חדש לגמרי נסו להכיר לילד כמה ילדים חדשים.

 

טקס פרידה

נהוג לחשוב שטקס פרידה הוא משהו שמתחיל שניה לפני שנפרדים. אני מציעה להתחיל את טקס הפרידה עוד בבית או בדרך לגן וכשבוע לפני הכניסה לגן. בחרו דרך מוכרת ואל תגוונו. שיגרה במקרה הזה מאד מבורכת. מצאו עץ או פרח מיוחד או אולי שכנה שתמיד מסתכלת בחלון. לכו במסלול קבוע המסלול הקבוע עוזר בעיקר לילדים צעירים, שאין להם עדין חוש זמן.

איך נפרדים?

כדאי לקבוע מראש מה ההורה מוכן עשות בגן. יש לי חברות שהצהירו שהן מוכנות לבלות בגן כמה חודשים עד שהילד יסתגל ואילו אחרות שהודיעו שיותר מחמש דקות הן לא מוכנות להקדיש לפרידה. מה נכון? כל אחד מכיר את הילד הפרטי שלו ואת קצב ההסתגלות שלו לגן מצד אחד ומצד שני את הגמישות של מקום העבודה להעדרויות. אני  מציעה לנסות לקבוע מראש ולהסביר לילד כמה זמן אתם מקדישים לפרידה הבוקר.

 

ההגדרה לא יכולה לכלול זמן מדוייק, כמו 5 דקות, אלא זמן שהילד יכול להבין, למשל- אני אלך לעבודה לאחר שנקרא סיפור ביחד. חשוב להיצמד לנוסח אחד ברור ולא להתייחס לשעות. לילדים בגיל הזה אין שעון ובדרך גם אין חוש זמן ממש מפותח.

 

חשוב מאד לא לשאול את הילד "אני יכול ללכת עכשיו?" כיוון שהתשובה תיהיה כמובן "לא". נסחו את המשפט בצורת קביעה ולא בצורת שאלה. אתם לא מתכוונים לבקש רשות מהילד להפרד אלא מודיעים לו. אפשר להוסיף משפט קבוע המזכיר מתי תגיעו לקחת אותו . לדוגמא " אני הולך עכשיו ואחזור לאחר שתתעורר או לאחר שתאכל"

 

לתמוך, להכיל ולא לבייש

אני מציעה לנסות לא לבייש את הילד . לפעמים אנחנו נבוכים בהתנהגות הילד שלנו, שכוללת בכי או קושי להפרד. נסו לא לומר משפטים מעליבים כמו "תראה את גיל הוא קטן ממך אבל מתנהג כמו בוגר" או "אתה מתנהג כמו תינוק". משפטים כאלה חוץ מלתסכל את הילד, שנמצא כרגע במצוקה או קושי, לא יעזרו או יחזקו.

 

אפשר לספר לילד סיפורים מהעבר שלכם- לספר על מעבר עבודה שהיה קשה ועל החששות שלכם או על מעבר לבית ספר חדש או גן. ילדים ירגישו טוב יותר אם ידעו שלכולם קשה ובסופו של דבר הקושי חולף.

אבל עוד מעט אני חוזר

הורים נוטים להיות לוגיים עם הילדים שלהם - אבא מנסה להסביר בכניסה לגן, לילד בן 4 שאין טעם לבכות כי בצהרים יבואו לקחת אותו ובכלל כיף לו בגן. הלוגיקה של הילדים קצת שונה. ילד מבין שאם הוא בוכה חזק אמא תישאר עוד כמה דקות.

 

נסו לא להסביר לילד בהגיון כמה טוב בגן אלא בדקו מה קשה לו. בדרך כלל מדובר בפרידה ובמקום חדש. לכן הקדישו זמן להכרת הגן ובמקביל חשבו עם הילד על משהו שיכול להקל על הפרידה או הגעגועים במשך היום. ברור שהדבר הזה לא חייב להיות אייפון משופר שאיתו הילד יכול להתקשר אבל תתפלאו איך צמיד פלא יכול לעשות את העבודה. בכלל כל דבר פלאי שאתם ממציאים ביחד יכול לעזור. תחשבו יצירתי. בעצם אל תחשבו תשאלו את הילד הוא כבר יחשוב יצירתי מה יכול לעזור לו.

 

הוא בוכה בגללך

זהו אחד המשפטים האהובים על גננות. "הילד בסדר גמור", הן אומרות במסווה של מתיקות, "אבל את, את לחוצה. הילד בוכה בגללך". לפעמים אין מה לעשות , הגננת צודקת. אנחנו לחוצים מהשינוי. אחיזת יד חזקה מדי, קושי בפרידה או הצצה מבעד לחלון מעבירים לילד מסר שאנחנו לא סומכים על הגן או על הגננת. כל אלה הם מתכון לקושי בפרידה.

 

 זה המקום לברר אם אתם מרגישים נוח בגן? אם לא אין סיבה שהילד הפרטי והקטנטן שלכם ירגיש שם נוח. אני מבקשת לפעמים מהורים לספר לי למה הם בחרו את הגן. תשובה כמו- זה גן מצויין ונרשמים אליו עוד בהריון, לא לוקחת. גם אם זה הגן המצויין ביותר באזור האם זה הגן שמתאים לכם? לתפיסת עולמכם ולילד שלכם? אם רמזו לכם שהילד בוכה בגללכם נסו לחשוב אם יש בכך משהו.

 

דרך נוספת לברר אם הקושי הוא של ההורה או של הילד הוא לבקש ממשהו קרוב אחר לקחת את הילד לגן מספר ימים. סבתא, מטפלת ישנה, או אמא/אבא, מי שלא לוקח דרך קבע. אם הילד נפרד בקלות יחסית אולי דווקא הפרידה קשה לילד ולא הגן.

 

הילד לא ישן

חשוב לזכור תמיד שילדים מגיבים בצורות שונות למעברים יש ילדים שדפוסי השינה או האכילה שלה משתנים. מילד רגוע שישן לילה שלם או מילד גרגרן הילד מתעורר בלילה או הפסיק לאכול. ילד גמול יכול פתאום לחזור ולהרטיב. לפני שאתם נבהלים וחושדים בנעשה בגן אני מציעה לברר, בלי בהלה, האם האוכל טעים לו, האם זה האוכל שהוא רגיל אליו? האם הילד יודע איפה השרותים. אם הכל נראה לכם תקין לאחר ברור הניחו לנושא ושימו לב שהדפוסים הישנים חוזרים לאט לאט

 

מתי לדאוג?

  1. ילד שבוכה באופן קיצוני ואין שינוי לטובה. כדאי לברר אם המסגרת מתאימה לו.
  2. התפקוד במשך היום נפגע והילד בוכה כל היום ויושב מפוחד או מכונס בעצמו בגן.