שאלת המנהיגות במדינה ובחברה היא שאלה מהותית, שניתן לבחון אותה כשתי סוגיות נפרדות: הראשונה מתייחסת לשאלה מה היא מנהיגות, והסוגיה השנייה הבעייתית יותר - מהי הסיבה שבמדינת ישראל אין מנהיגים והנהגה?

 

עוד ב onlife:

 

לעיתים קרובות אנו שומעים קולות האומרים שהבחירה בראש הממשלה נובעת מתוך ברירת מחדל, כיוון שאין לעומתו היום מועמד אחר ראוי להנהיג אותנו. נהוג לחשוב שבעתות משבר דווקא קמים מנהיגים, ככה היה מתקופתו של משה רבנו, בתקופת מלחמת העולם השנייה וכו'. אבל מזה נובע שכנראה אנחנו לא במשבר אמיתי, או שההנחה זאת אינה נכונה.

 

בכל מקרה, אנסה להתחקות אחרי השאלה מדוע מדינת ישראל לא מצמיחה מנהיגים? כחברה שהמילה "דמוקרטיה" מוזכרת כל הזמן ובכל מקום ונשמעת  אפילו בתוכניות הבישול, בתוכניות הריאליטי או בתוכניות לפעוטות, חוששני שהשימוש המופרז במילה דמוקרטיה גרם לכולנו להתבשם מהאשליה שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית.

 

נראה כי אנחנו משלמים מס שפתיים לאיזושהי דמוקרטיה, בזמן שאושיות הדמוקרטיה האמיתיות נרמסות בשיטתיות. דוגמה לכך היא מערכת החינוך, שנועדה להוות חממה  להצמחת מנהיגים.

 

המנהיגים הפוטנציאליים - מורחקים מהמערכת

במערכת החינוך, כל ילד שלא מתיישר עם הנורמות הנהוגות בכיתה או בבית הספר, למרות שלעיתים הן מנוגדות לכל הגיון בריא, מטופל. במקרה הטוב הוא מופנה לוועדת השמה ובמקרה הגרוע הוא מסולק מבית הספר ומושלך לרחוב.

 

המערכת השקיעה בתילי תילים של גורמים המסיירים ברחובות כדי לחפש את הילדים שנשרו מהמערכת. האם מישהו יודע כמה מבין הילדים האלה המערכת הנשירה בעצמה?

 

שימו לב לאבסורד, המערכת המנשירה את התלמידים היא אותה מערכת המחפשת אחר הנושרים. האם מישהו שאל את עצמו כמה ילדים בעלי פוטנציאל מנהיגותי מקרב המונשרים הלכו לאיבוד?

חלק מ"עושי הצרות" הללו מבין הילדים, הם אלו שאינם מוכנים להשלים עם עוולות, טיפשות, רדידות, שעמום, ואף מעיזים לומר זאת, או שהתנהגותם נובעת מחוסר סבלנות לכל אלה. הם ילדים שמנסים לשנות.

 

אולי מדובר בשינוי בדרך ילדותית, אבל, הם מנסים לשנות. הם הקול הרם של הרוב הדומם שלא מעז, הם שוברי המוסכמות. המערכת, במקום להקשיב להם ולנסות להתאים את המערכת המסוידת הזאת למהפכנים ויצירתיים הצעירים שביניהם, בוחרת להיפטר מהם או להשתיקם.

 

בית הספר לא אוהב מורדים ואמיצים

מערכת חסרת אומץ לב כמו מערכת החינוך לא מסוגלת להבחין, להעריך ובטח לא להכיר ילדים בעלי אומץ. זה נוגד את לב ליבו של המסר המרכזי שהוא הסתגלות, הכנעה, צייתנות וכד'.

 

אף אחד לא אוהב מורדים, ומהותה של מערכת החינוך היא לדכא את המורדים ואת המרד. לשם כך המציאו אותה, לגדל ילדים שבהפיכתם לבוגרים יאמרו כן לשלטון. אם מערכת החינוך תייצר אנשים יצירתיים, חושבים מחוץ לקופסה, היא תאבד את זכות הקיום שלה.

 

שימו לב לשתי תופעות המחזקות את דברי. האחת, השימוש בילדים בזמן שביתת המורים הגדולה בשנת 2007. הילדים גויסו על ידי ארגון המורים  לתמוך בנושא לא להם.

 

צביעות המערכת לא ידעה גבול כאשר דרשה מהילדים להפגין ולתמוך מבלי להודות בכך שהשביתה הייתה נגד הילדים, ללא כל מטרה להיטיב איתם, וכולם דיברו על שיפור שכר המורים.

 

זאת רק דוגמה אחת מאין סוף מניפולציות שעושים על ילדים. ומה היא ה"אמת" שנאמרת להם? כמה פעמים התלמידים הובילו מאבק למען עצמם והמורים הצטרפו למאבקם? האם זכורה לכם תופעה כזאת?

 

דוגמה נוספת המשקפת את המציאות המעוותת היא יום חילופי התפקידים שמתקיים פעם בשנה בזמן קיום אירועי עיר הנוער, שבו מחליפים הילדים את ראש העירייה ובעלי תפקידים נוספים. עוד משחק מטופש שבו יוצרים אשליית השפעה וכוח ומשכנעים את הילדים ליטול בו חלק, מאחורי האצטלה שביום חסר משמעות זה הם ילמדו משהו על התנהלות השלטון.

 

לשמחתי התלמידים לא מספיקים להתוודע לתעלולי השלטון והם חוזרים למחרת למקומותיהם בבית הספר. אבל השאלה היא, מדוע לעשות עם הילדים משחקי תעתועים כגון אלה? מדוע להמשיך ולשחק במשחק הטיפשי הזה?

לטפח מנהיגות כבר מהגן

בכושר מנהיגות  מבחינים כבר בגיל הגן. לו למערכת היה עניין לטפח את אותם מנהיגים ולפנות להם מקום, היו לנו היום מנהיגים משובחים ביותר. אבל הילדים הנבונים למדו שאם הם רוצים לחזור הביתה בשלום מבית הספר, מוטב להם, מהר ככל האפשר, להעלים תכונה זאת ובמשך הזמן אף להכחיד אותה כליל.

 

החוצפה שעליה מתלוננים היום, האלימות, זלזול הילדים במערכת, כל אלה אינן תכונות טבעיות של הילדים. מדובר בעיניי בהסתעפויות שליליות מתכונות מנהיגותיות טובות שהמערכת דיכאה, ואז דחפה את הילדים לבטא אותן בדרכים שליליות.

 

ילדים קולטים מהר מאוד. אם תשאלו ילד מה הוא חושב שהמורה מצפה ממנו הוא יתאר מיד את רשימת הציפיות המדויקת, וכמובן שמכאן נגזרת ההתנהגות שלו. כשמגיעים לגיל בוגר, כמו גילו של ראש הממשלה, כבר לא ניתן לגדל מנהיגים.

 

שלא לדבר על דמויות חכמות ומנהיגותיות עד כדי כאב לב המצטופפות בין כותלי בתי הסוהר. גם לאלה החברה יכלה למצוא מענה לו רק רצתה והתאמצה מעט. למערכת החינוך אחריות בלעדית לביטול תכונות המנהיגות אצל ילדים.

תגיות