גל היא רק בת שלוש – כבר עכשיו היא מכירה את רוב האותיות ויודעת לקרוא מילים בסיסיות. איתי בן השבע עדיין מתקשה להרכיב מילים מאותיות, למרות שאין לו כל לקות למידה או קושי אובייקטיבי אחר. בין גל לאיתי יש הבדל אחד: תפיסת העולם של המשפחה.

 

בבית של גל מאמינים, שניתן ללמד ילדים לקרוא כבר בגיל שנתיים שלוש. אמא של גל התחילה ללמד את ילדיה לקרוא כמעט ביום בו הם נולדו. היא מפזרת שלטים של מילים בכל הבית. כל פעולה שהיא עושה עם הילדים נועדה ללמד אותם לקרוא, לכתוב ומיומנויות נוספות כמו חשבון.

 

בבית של איתי מאמינים בחינוך בשיטת unschooling, לפיה לא מכוונים את הלימוד באופן יזום, אלא כל ילד לומד את כישורי החיים מתוך השגרה המשפחתית והצרכים הנוצרים בה באופן טבעי. הם מאמינים, שבסופו של יום איתי ילמד לקרוא כשהוא יצטרך את הכלי הזה (למשל לצרכי התכתבות או קריאת הוראות הפעלה של משחק כלשהו). ואל תטעו, בחינוך בשיטה זו, הילדים לומדים המון – רק לאו דווקא בשיטה הפורמאלית הנהוגה במערכת החינוך.

 

שתי דוגמאות קוטביות אלו, מדגישות את המחלוקת העתיקה בנוגע למה שצריך ללמד ילדים בגיל הרך. הוויכוח אינו מוגבל לחברה הישראלית, ובין המדינות בעולם יש שונות רבה במדיניות הפורמאלית של החינוך הכללי. יש מדינות בהן נהוג להתחיל ללמד קריאה בגיל שנתיים, ויש מדינות בהן עולים לכיתה אלף רק בגיל שבע. ברוב השיטות מלמדים קריאה וכתיבה בו בזמן.

אז מתי מתחילים?

המחקרים מראים, שהתפיסה היהודית מ"החדר" נכונה – ניתן להתחיל ללמד את רוב הילדים לקרוא כבר בגיל ארבע. בגיל זה הילדים מסוגלים ללמוד את האותיות, את הצלילים והתנועות (ניקוד) ולהתחיל לחבר אותיות למילים. בגיל חמש, ילדים רבים כבר מבקשים ללמוד לקרוא.  הם רואים את ההורים קוראים, הם לומדים לזהות, לקרוא ולכתוב את שמם ומכאן הדרך ללמוד קריאה סלולה. בגיל שש, בכיתה א', ניתן ללמד את הילדים לקרוא ולכתוב בשיטתיות ובהכוונה.

 

קיימות שיטות רבות להקניית הקריאה בגיל הרך, באופן כללי וגם לשפה העברית. בעברית אפשר ללמד את הילדים לקרוא מהר ובקלות, כיוון שהיא שפה פונטית (מה שכתוב זה מה ששומעים). באינטרנט ובחנויות, תמצאו אתרים, משחקים, חוברות וערכות לימוד שונות. חלקם איכותיים ועושים עבודה מצוינת. אבל חלק מהלומדות המודרניות מפספסות את המטרה. הן מעמיסות על הילדים יותר מדי גירויים של צלילים, אנימציות ואפקטים, המסיחים את הדעת מהריכוז הנדרש ללימוד הקריאה, מקשים ומאטים את קצב הלימוד.

 

השיטה הבסיסית ללימוד קריאת העברית, קושרת בין האות לבין הצליל שלה. בדיוק כפי שלימדו את הילדים בחדר משך מאות שנים ובדיוק כפי שעושים זאת כיום ברוב בתי-הספר בארץ. האות "בית" משמיעה את הצליל "ב??ה" או "ב??י" או "ב?ו?" וכדומה. נהוג להתחיל בצלילים המרכיבים מילים פשוטות כמו אבא, סבא עם התנועות קמץ ופתח. בהמשך מוסיפים תנועות נוספות והצלילים מצטרפים למילים ולסיפורים.

האם מזיק ללמד ילדים לקרוא מוקדם?

מובן שלא. לבטח אין נזק, אם הלימוד נעשה כחלק מתוך משחק או מתוך שגרת היומיום. קל ללמד את הילדים להשמיע את צלילי האותיות, בדומה לדרך בה אנו מלמדים אותם את הקולות שמשמיעים בעלי-חיים. פרה גועה "מווו" – גימל משמיע "ג?ה". בדרך משחק או מתוך הצורך ביומיום, אפשר ללמד את הילדים להכיר את צורת האותיות ואת הצלילים שלהן. לימוד כזה, בקצב איטי, לא אמור להפעיל לחץ על הילדים, לא ליצור מתחים ולבטח לא "להרוס את הילדות שלהם", כמו שטוענים לעתים.

 

ואם הילדים עדיין לא מוכנים?

יש ילדים, שמסיבות שונות, לא מתחברים אל הקריאה. צריך לזכור, שהאותיות הן צורות מופשטות. היכולת להפנים את משמעות הצורה הסתמית, אינה פשוטה. גם אם היה לנו קשה ללמוד לקרוא, שכחנו זאת לאחר מעשה. זהו אינו תהליך אינטואיטיבי, ואיננו קל, אלא דורש יכולת הפשטה, זיכרון ודמיון.

 

ברגעים אלו, כאשר אנחנו קוראים עשרות ומאות מילים בדקה, קשה לזכור שגם אות בדקה זה קצב סביר בתחילת הלימוד. לכן, אם ילדכם בני ארבע-חמש, ומסרבים ללמוד לקרוא, אל תדחקו בהם. המילים והסיפורים לא יברחו לשום מקום. הפעלת הלחץ על הילדים, הפעלת מערכת ציפיות להצליח לקרוא, עלולה לתסכל אותם ולגרור קשיים מיותרים לחלוטין.

 

למרות זאת, אל תשכחו כי חשוב להיות עם אצבע על הדופק. אל תבלבלו בין השחרור וההימנעות מדחיפה ללמוד לקרוא, לבין האחריות ההורית שלנו לוודא כי אין לילדינו קשיים או לקויות הדורשים אבחון וטיפול: בדיקת ראיה, אבחונים דידקטיים וכדומה. שימו לב להערות הגננת, בדקו אם ילדיכם אוחזים נכון בכלי הכתיבה, ואם הם מזהים את שמם הכתוב על המגרה בגן. אם אתם חוששים שקיימת בעיה אובייקטיבית – פנו לאבחון מקצועי וטפלו. ככל המוקדם קל ומהיר הטיפול והקושי ממעט לגרום תסכול ועיכוב.

הקשיבו לקצב של הילדים

חנכו וגדלו את ילדיכם על-פי דרכם. יש ילדים שיבקשו ללמוד לקרוא בגיל צעיר, יש שיבקשו להאט את הקצב ויש שיתעניינו באותיות ובסיפורים רק בגיל בית הספר. סביר להניח, שילדים שאין להם לקות כלשהי או קושי אובייקטיבי אחר, ידעו לקרוא עד גיל שבע, בין אם למדו מוקדם מאד ובין אם לא.

 

העובדה שידעו לקרוא עוד קודם לכן חסרת חשיבות, ולא תשפיע על כל יכולת או כלי שירכשו בעתיד. אם הילדים נהנים מלימוד הקריאה, אם הם נתפסים יושבים מול חוברות ועיתונים, או לוטשים עיניהם לשיעורי הבית של האחים הגדולים – אל תמנעו זאת מהם. ולהפך, אם הילדים מתעקשים לשחק, לקשקש ולרוץ בדשא, ואינם מראים עניין במילה הכתובה – שחררו. כאשר ילדיכם יגיעו לבית-הספר, המורה תעשה את העבודה ותלמד אותם לקרוא תוך זמן קצר.

 

החובה שאנו חשים, להכין את הילדים לכתה א', ללמד אותם קריאה וחשבון, גם אנגלית, מדעים ומחשבים – נובעת מהנטייה שלנו להישגיות (ולדאגת יתר בצידה). אכן, אנו חיים בעולם הישגי ודורסני. גם ילדיכם יאלצו להתמודד מול חברים שהוריהם השקיעו בלימודיהם את מרב אהבתם וכספם. העובדה שידעו לקרוא בגיל ארבע לא תשנה דבר לגבי עתידם.

 

יש מומחים שאפילו יסבירו לכם, שהפעלת הלחץ על ילדים בגיל צעיר – תגרום להם למרד נעורים בגיל צעיר, שיפגע בהישגיהם בתקופת הבגרויות, מה שיעכב את הקריירה האקדמית שלהם. נו טוב, קצת נסחפתי...