בסרט "ארץ קרה", שמתאר את קורותיה של התביעה הייצוגית הראשונה על הטרדה מינית בארה"ב, אי שם בשנות השמונים, מספרת גיבורת הסרט, ג'וזי איימס (שדמותה מבוססת על לויס ג'נסן, התובעת בתיק המקורי), כיצד בעלי המפעל שבו עבדה שלחו אותה לבדיקה גינקולוגית משפילה כדי לוודא שהיא לא בהריון.

 

"הכל תקין...את לא בהריון", הצהיר אז הגינקולוג אחרי שפשפש באיבריה הפרטיים של איימס, הלבושה בחלוק דקיק. בית המשפט קבע שהבדיקה הזו, בין שאר הדברים, מהווה הטרדה מינית חמורה. למדנו משהו. העולם נהיה מקום קצת יותר טוב עבור נשים.

 

עוד ב- Onlife:

 

והנה בשנת 2012, שנות השמונים חוזרות ובגדול. לא, לא רק חולצות עם פאייטים, גם הטרדה מינית בחסות המדינה. כי הגיע הזמן לקצת רטרו, הדרת נשים זה ה-דבר, והשבוע התבשרנו שאי שם באריזונה, USA, נמצאת בחיתוליה הצעת חוק שתאפשר למעסיקים לפטר, כן כן, לפטר נשים, אם הן לוקחות גלולות כדי להימנע מהריון לא רצוי.

 

על פי הצעת החוק, למעסיקים במדינת אריזונה תישמר הזכות לקבל מנשים המועסקות אצלם אישורים, שלפיהם הגלולות שהן נוטלות לא נועדו למנוע מהן להיכנס להריון (אלא למטרות אחרות, כמו טיפול באקנה, או איזון הורמונלי).

 

בקרוב: הרגלי מיטה נאותים כתנאי לשמירה על מקום העבודה

והיה אם אישה הנוטלת גלולות לא תספק אישורים כנדרש, היא לא תזכה לביטוח רפואי, וניתן יהיה אף לפטר אותה, ככה סתם, בגלל ההרגלים המיניים שלה, ולא, חלילה, בגלל כישוריה המקצועיים. רק צריך שמישהו יארגן לי רומן עם ג'ון אף קנדי, ואנחנו בשנות השישים. בחלק המחורבן שלהן, אני מתכוונת.

 

באופן מקומם, יוזמת החוק היא דווקא אישה – דבי לסקו – שמשום מה חשה שזוהי זכות יסוד של מעסיקים לחטט בהרגלים המיניים של העובדות שלהם. "אני מאמינה שאנחנו חיים באמריקה. אנחנו לא חיים בברית המועצות", הצהירה לסקו, שכנראה רוצה להפוך את אמריקה לברית המועצות גרסה 3.0, אבל רק עבור נשים. "הממשלה לא צריכה לומר לארגונים ולמעסיקים לעשות משהו שמנוגד לאמונתם המוסרית" היא המשיכה. זה שנשים יאלצו לחיות חיים שמנוגדים לאמונתן המוסרית כדי לשמור על מקום העבודה שלהן, זה בסדר. ואנחנו חשבנו שהסיקריקים מעפנים.

 

אם בארצות הברית נפלה שלהבת, מה יגידו איזובי ישראל?

מאיפה נתחיל? מן העובדה שהצעת חוק כזו, במדינה כה דמוקרטית ומוטה לטובת זכויות הפרט כמו ארה"ב היא תקדים מסוכן, שבקרוב כנראה יגיע גם אלינו, בחסות גאוני הלכה כמו אלי ישי? אולי מכך שהצעת החוק הזו היא מתקפה כנגד זכותן של נשים לנהל את חייהן כפי שהן רוצות, ולתכנן את משפחתן בהתאם לאמונתן הדתית, מחשש שזה יפגע ביכולתן להתפרנס? או אולי מכך שמשום מה, מעולם לא נדרש גבר להציג אישור רפואי שנוגע למה שהוא עושה עם הבולבול שלו בזמנו החופשי, מחוץ לעבודה?

 

אם הצעת החוק הזו תעבור, וכולי תקווה שהיא לא, משמעות הדבר תהא שבאחת מן המדינות שמרכיבה את הרפובליקה החזקה בעולם, ארה"ב, מעמד האישה יחזור עשרות, אם לא מאות שנים, אחורה – לתקופות אפלות שבהן מיניות האישה סבלה ממישטור שתוצאותיו לא יהיו רק ברובד האישי-רומנטי,  אלא גם ברובד החברתי ואף התעסוקתי.

 

יכולתן של נשים לכלכל ולפרנס את עצמן, תהיה תלויה בהשקפת העולם הדתית-ערכית של המעסיק שלהן, וכפועל יוצא מזה, גם החופש שלהן לתכנן את משפחתן ולהביע את מיניותן באופן שבו הן חפצות. זכותן של נשים לפרטיות תופקע, וכך גם זכותן על גופן. 

 

יותר מהכל, הצעת החוק הזו היא תזכורת מכאיבה, שמבהירה לנו שהמקארתיזם כלפי נשים לא נעצר בבני ברק, או במאה שערים -  הוא נמשך ונפוץ גם מעבר לים, במדינות שחרטו על דגלן כבר לפני מאות שנים את עקרונות הדמוקרטיה וזכויות האדם, כשישראל עוד לא הייתה אפילו בתכנון. ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?

תגיות