אני עומדת ומכינה שניצלים לילדים. הפעם האחרונה בה נכנס שניצל לפי היתה לפני כמעט 30 שנה. פרוסות חלקות וורדרדות של חזה עוף מונחות בתוך מגש קלקר, מופרדות ביניהן בניילון עבה. אף אחד לא רוצה שחזה ידבק אל חזה, תרנגולת אחת לאחרת.

 

אני לוקחת פרוסת חזה אחת טובלת אותה בביצה משני צדיה ועכשיו היא חלקה עוד יותר ומוכנה לפירורי הזהב שידבקו אליה מיד. הפעם שפכתי לקערה כמה סוגים של פירורי לחם: פנקו, פירורי גריסיני ופירורי קמח מצה. מאוחר יותר יאמר לי בכורי: אמא, תמיד תכיני שניצלים כאלה, יש להם טעם של נאגטס! אם אני מצליחה להכין אוכל כמו במקדונלד'ס, בהחלט אפשר להגיד שאני יודעת לבשל.

 

מדי כמה דקות האצבעות שלי דביקות מדי ואני שוטפת אותן בברז, רק כדי להמשיך במלאכה ולהפוך דביקות שוב. אני ממהרת כי עוד מעט יעלו הילדים הביתה ויאכלו ארוחת צהריים. שלוש פרוסות חזה כבר מוכנות והולכות לשריפה. המחבת מחכה להם עם שמן רותח. רק שלא אשכח להפוך אותן, יש לי נטייה להשאיר דברים על האש רק קצת יותר מדי זמן, מספיק בשביל לפחם אותם.

 

 

 

אני מטגנת את שלושת השניצלים וממשיכה להכין עוד כשני ק"ג של פרוסות חזה עוף לטיגון. ביצה, פירורי לחם ולקופסא. ביצה, פירורי לחם ולקופסא. הקופסא תלך למקפיא. פטנט שנועד להקל עליי את החיים בשעות הצהריים.

 

לילדים שלי אין דרישות גבוהות, הם לא זקוקים לתיבול מיוחד כדי לאהוב את השניצלים שלהם. לא חרדל, לא פלפל. כלום. והם בכלל מעדיפים נאגטס של מקדונלד'ס.

 

תוך כדי העבודה המשעממת, לפני שקצות אצבעותיי מתכסות בפירורי לחם דביקים ומאבדות תחושה, אני מרגישה פתאום ביתר שאת את החלקלקות של פרוסת העוף. הרוך שלה מוחשי מאוד עכשיו. אני לא חושבת שחזה של תרנגולת הוא דבר רך ונעים כשהוא מכוסה עור ופלומת נוצות. אבל כאן במטבח, מופשל מהקליפה החיצונית, מתגלה התרנגולת במלוא נשיותה. רכה וורודה.

 

עוד פיסת חזה של תרנגולת מטופלת על ידי. מה הגודל של חזה שלם של תרנגולת? כמה תרנגולות שוכבות עכשיו יפה ובשקט בקופסא שהולכת למקפיא, עטופות ביצה ופירורי לחם? ביצה! מי יודע אם אחת התרנגולות נמרחה בביצה שהיא בעצמה הטילה, או אולי אחותה, שכנתה ללול.

 

אני מוכרחה לחשוב על משהו אחר ולגמור, נשארו לי רק עוד כמה פרוסות. אני חושבת על הילדים שתכף יבואו והמחשבות רצות בשברירי שניות. בלי התראה מוקדמת אני עם הבן הצעיר שלי, בן 4.5, במיטה שלנו, כמו היום בבוקר. הוא בא אלינו והיה גאה על כך שהצליח לישון לילה שלם במיטתו. דקותיים אחרי שאביו קם מהמיטה ואני נשארתי להתמתח, הוא נצמד אליי וכמו תמיד מחפש איך להימרח על גופי, מחפש עם ידיו הקטנות את החזה שלי שהוא ינק ממנו בתאווה במשך שנתיים ו-4 חודשים.

 

אני מסיטה את ידיו ואומרת לו שיפסיק, שיחה שחוזרת על עצמה כמה פעמים בשבוע בו אני מסבירה לו שזה לא נעים לי, זה איבר פרטי והוא יכול ללטף אותי בבטן אם הוא רוצה. הוא מבין וחוזר לסורו. אני מתענגת על העובדה שהוא עדיין נהנה להתחבק איתי, בהיותו הקטן, שיגדל גם הוא ויפסיק באופן טבעי לעשות את זה. הוא נהנה וכאילו מחפש לחזור בחזרה לתוך הגוף שלי ונצמד שוב אל חזי.

 

אני הופכת את השניצלים. פיסות חזה רכות. לא דומות לשלי. הן של עוף, אני ממשפחת היונקים.

 

גמרתי, הקופסא נכנסה למקפיא ואני מקרצפת את הידיים עם סבון. עוד מעט תעלם תחושת הקבס.

________________________________________________________________________________________________________________________________________________עדי שטרסמן, מטפלת בשיטת ורדי ומדריכת עיסוי תינוקות www.metaplim.co.il/adi-strasman www.facebook.com/adi.strasman

תגיות