כשקיבלתי את המייל שבישר לי שנבחרתי להשתתף בפרויקט האיטלקי של אתר "און לייף", קצת חששתי. צלם מקצועי? אצלי? בדירת הסטודנטים הצנועה במעונות האוניברסיטה? אחרי שהצלחתי להתגבר על ההתרגשות, הגיעה ההתלבטות החשובה באמת: את מי אזמין לבשל איתי? 

 

לקח לי בדיוק 4 שניות להרים את הטלפון ולהתקשר לחברה הכי טובה שלי, שיר. הכרנו לפני כ-13 שנים בכיתה המוזיקלית בה למדנו. שיר ניגנה בתזמורת ואני שרתי במקהלה. החברות נוצרה כמעט מיד ורק הלכה והתחזקה עם השנים - גם כששתינו התגייסנו למקומות שונים בצבא (שיר בדרום ואני בצפון) וגם כששיר עבדה בארצות הברית וטיילה במזרח (בעוד אני התחלתי את הלימודים באוניברסיטת חיפה). הקשר לא נותק ודאגנו להישאר מחוברות אחת לשנייה ומעודכנות על בסיס יומיומי. הצ'ופר הגדול עבור שתינו היה רילוקיישן לחיפה שעשתה שיר לפני 3 שנים, לדירה הממוקמת 5 דקות נסיעה מדירתי.  

 

 

 

 

כמה ימים לפני הפגישה הקולינרית עם שיר, ישבתי עם עצמי וחשבתי איך פותרים את הפלונטר העגבנייתי ואיך מייצרים 2 מנות איטלקיות ללא נוכחות של שנואתה- העגבנייה האלמותית. בסופו של דבר, ולמרות האתגר הגדול, עליתי על דרך המלך: שני מתכונים איטלקיים (או איטלקיים פיוז'ן) ששיר ואני נהנה להכין ולאכול יחד, והכי חשוב, בלי אף עגבניה למכביר. הראשון הוא טורטליני גבינה ופטריות ברוטב שמנת בטטה, והשני הוא תבנית ובה "מאפים" אישיים של רביולי גבינה, ברוטב שמנת ופסטו.

 

בבוקר יום הבישול האיטלקי המשותף שלנו הגיע בני הצלם, שוחח איתנו, הסביר ולימד, ואז הציע לעבור לעמדות הבישול. מבט אחד במה שהתחיל להתרחש במטבח הספיק כנראה לבני, והוא ביקש שנתנהג כאילו הוא לא שם ונפעל בטבעיות, וכך באמת עשינו או לפחות ניסינו לעשות. כמקובל אצל צמד חברות טובות, כל פעילות משותפת, כולל בישול - מלווה בהרבה (הרבה!) דיבורים וצחוק. בני ניסה בכל כוחו להשליט קצת סדר בבלגן הווקלי-קולינרי וגם אנחנו ניסינו לשמור על איפוק ועל קצב הכנה שיאפשר לבני לתפוס לפחות זווית אחת טובה. בסוף, אחרי לא מעט התקפי צחוק (אנחנו) ותחנונים (בני), מיתנו את הבלאגן והצלחנו גם לבשל וגם ללמוד דבר או שניים על סטיילינג של אוכל, שימוש נכון בתאורה, זוויות צילום מחמיאות ועריכת "תפאורה" שתתאים לצילום ולאווירה.

 

המנות, אגב, יצאו לעילא ולעילא והצליחו לסחוף גם ממני וגם מאויבת העגבניות מחמאות אדירות. הבטטות ברוטב השמנתי הוסיפו מתיקות מעניינת לטעמים המוכרים ומאפי הרביולי התגלו כלא פחות מהברקה שכיף וקל להכין כבראנץ' של שבת או סתם עבור אורחים ספונטניים שקופצים לביקור. ועכשיו, גולת הכותרת, עבורה נתכנסנו, המתכונים!

 

טורטליני גבינה ופטריות ברוטב שמנת בטטה

המתכון הזה הוא בין המתכונים הראשונים שהעליתי לבלוג שלי לפני כשנתיים וחצי - מתכון קלאסי לרוטב לפסטה שפשוט אי אפשר לעמוד בפניו. רבע שעה של עבודה ויש לכם מנה מרשימה כמו במסעדה.

 

 

 

החומרים ל- 3 מנות: 

חבילת טורטליני פטריות וגבינה

1 מיכל שמנת מתוקה או שמנת לבישול

1 בטטה גדולה, קלופה וחתוכה לקוביות קטנות

1 בצל קצוץ

3 שיני שום כתושות

1 כף טימין טרי/ אורגנו יבש/ אורגנו טרי קצוץ/ בזיליקום טרי, קצוץ

מלח, פלפל שחור 

מעט שמן זית לטיגון

 

 

אופן ההכנה: 

בסיר עם כ-4 כפות שמן זית, מטגנים את הבצל והשום עד הזהבה.

מוסיפים את קוביות הבטטות, המלח והפלפל השחור ומטגנים עד שהבטטה מתרככת תוך עירבוב. הבטטה אמורה להתחיל להתרכך תוך 5 דקות.

מוסיפים את השמנת ומביאים לרתיחה. מנמיכים לאש נמוכה ומבשלים במשך כ-5 דקות עד שהרוטב מסמיך. מכבים את האש, מוסיפים את התבלינים ומערבבים.

מבשלים את הטורטליני על פי הוראות היצרן, יוצקים את הרוטב על הטורטליני ומגישים.

 

 

 

 

מאפים אישיים של רביולי גבינה ברוטב שמנת ופסטו

המתכון הוא שדרוג לפסטה ה"מסורתית" ברוטב שמנת ופסטו. במקום פסטה משתמשים ברביולי במילוי עשיר ומוסיפים אפקט הקרמה מעל. מעבר לטעם המשגע, יתרון נוסף הוא זמן ההכנה הקצר של כל המרכיבים שנכנסים יחד לתנור, ולא מצריכים בישול קודם.

 

 

 

 

החומרים ל- 8 מאפים: 

1 חבילת רביולי במילוי גבינות

4 כפות גדושות רוטב פסטו מוכן

1 מיכל שמנת מתוקה או שמנת לבישול

100 גרם גבינה צהובה מגוררת

מעט חמאה או שמן לשימון התבניות

 

 

 

 

אופן ההכנה: 

משמנים מעט 8 כלים אישיים המתאימים לאפייה בתנור.

מסדרים בכל כלי שכבה של 3 רביולי, עליהם מורחים כחצי כפית פסטו ומוזגים כ-3 כפיות שמנת. מסדרים באותו אופן שכבה נוספת ומסיימים בכפית גבינה צהובה.

אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות במשך 20 דקות, עד שהגבינה נמסה ומבעבעת. מגישים מייד

 

 

 

פשוט טעים-הבלוג של נוי