אתמול בערב ישבתי לראות את התוכנית של גלית גוטמן "בטבעת זו". דיכאון.


 


המכנה המשותף של כל הסיפורים שהובאו בתוכנית היה שלאשה אין זמן לנשום, היא לא זוכרת מי היא ואיך נראו חייה הקודמים לפני הילדים, היא לא זוכרת מה התחביבים שלה והיא לא זוכרת מתי בפעם האחרונה היה לה זמן לעצמה. וכמו שאחת הבחורות שהתראיינו הטיבה להגיד: אם כבר היה לה זמן היתה משקיעה אותו בעצמה ולא בזוגיות שלה.


 


בנות, הגיע הזמן להתעורר ומהר!!! הזמן, הוא הנתון היחיד הקבוע במשוואה זו (יש 24 שעות ביממה). מה אנחנו עושים איתו זה נתון לגמרי משתנה ולגמרי תלוי רק בנו. ואני יודעת שיבואו כל האמהות שיגידו, מה משתנה? עבודה יש? כביסות יש? כלים יש? ש.ב. עם הילדים יש? חוגים יש? ארוחות ערב יש? מקלחות יש? אז כמה אני כבר יכולה לשחק עם הזמן הזה? ובכן, אמהות יקרות, אנחנו יכולות ועוד איך וזה תלוי רק בנו ואני אביא דוגמא שנתקלתי בה השבוע:


 


חברה שלי, עו"ד ואמא ל-3 ילדים קטנים באה לבקר אותי השבוע עם ילדיה. מאחר ושתינו משפצות עכשיו את הבית קבענו ללכת לחנות עיצוב מסויימת ביחד ולשם כך פתחנו יומנים לתיאום.


"מה עם יום שלישי ב-14:00"? שאלתי אותה. חיוך קטן עלה על שפתיה והיא ענתה לי: "בשעה הזו יש לי פגישה עם עצמי". הסתכלתי עליה כלא מאמינה ושאלתי: "ולא ניתן להזיז את הפגישה הזו? ". "לא". ענתה חברתי "כל פגישה אחרת כמעט אני מוכנה להזיז אבל את זאת בשום פנים ואופן לא". "למה" הקשתי? "דווקא כי את זו הכי קל להזיז ועל זאת הכי קל לוותר". "ומה את עושה בפגישה הזו?" המשכתי לחקור כבר בהתלהבות. "מסאז"' ענתה לי החברה . "את יודעת כמה אני מתה על זה וכמה זה עושה לי טוב". בהמשך השיחה התברר לי כי לפני כחודשיים החברה שלי אושפזה עקב כאבים בחזה (שבסוף התברר למרבה המזל שזה שום דבר רציני) ובעודה מאושפזת ומפחדת ממה שעלול להתגלות עשתה חברתי חושבים והגיעה למסקנה כי היא דואגת לכל העולם חוץ מלעצמה ובדרך זו לא רק שהיא מזיקה לעצמה, היא מזיקה גם לסובבים אותה (לילדיה אליהם היא מתפנה בחוסר סבלנות ולעיתים אף בכעס על כך "שגנבו לה את החיים" ולבעלה אליו היא לא מתפנה כלל...). " ואיך את מוצאת זמן לזה בין כל המשימות? מה את עושה עם הילדים?". עכשיו חברתי כבר התעצבנה " אם היה לך תור לרופא או פגישה עם הבוס או כל דבר אחר שהיית חושבת שהוא חשוב היית מוצאת זמן? היית מוצאת סידור לילדים?  אז פשוט החלטתי שזה חשוב! לא פחות ואפילו יותר! זה הכל, סדרי עדיפויות. מרגע שהחלטתי את זה, השאר הסתדר לבד. הייתי כ"כ נחושה בעניין שדאגתי שאמא שלי תבוא לשמור על הילדים ואני אגלה לך אפילו סוד: הכביסה באותו יום- מחכה למחר!!!".


 


עכשיו 5 שאלות לי אליכן אמהות יקרות,


 



  1. 1.האם אתן מספיק חשובות לעצמכן?

  2. 2.האם אתן מצפות שמישהו אחר "יתן" לכן את הזמן הזה אם לא "תקחו אותו ביוזמתכן"?

  3. 3.האם אתן חושבות שזמן לעצמכן (אפילו שעה בשבוע של הטענת מצברים)יכול להועיל גם לילדכם ולזוגיות שלכם?

  4. 4.האם אתן סבורות שלא יקרה כלום אם לפעמים תשימו עצמכן קודמות לעבודות הבית לדוגמא?

  5. 5.האם אתן צריכות לחכות לכאבים בחזה כדי להחליט לדאוג לעצמכן?.

 


 


אז בואו נפתח יומנים ונקבע לעצמנו שעת "פגישה עם עצמי".


 


באהבה והערכה רבה לכל האמהות,


 


עדי המאירי,עו"ד ומגשרת


מאמנת אישית בגישת הפסיכולוגיה החיובית