זהו, אני כבר לא מסוגלת לראות את הפרצוף שלו יותר, היא אמרה לי בנימה הרבה יותר ממזלזלת. היא גלגלה עיניה כלפי מעלה, עיוותה את פניה והיטתה את ראשה הצידה. לכל זה היא הוסיפה תנועת יד של ביטול בוטה.

אני פשוט לא יכולה לסבול את האופי שלו, את הנחירות שלו, את בדיחות הקרש שלו, את ההרגלים המעצבנים שלו ואת החברים הדפוקים שלו.

לא יכולה יותר....

 

קרה משהו ספציפי? שאלתי אותה.

לא, לא קרה שום דבר מיוחד אבל גיליתי שאני כבר לא אוהבת אותו יותר. פעם עוד הרגשתי כלפיו משהו, היום מרגישה כאילו אדם זר נמצא בבית.

אני חושבת שאם נמצאים בזוגיות עם מישהו צריך לפחות לאהוב אותו ולי נגמרה האהבה. איך אפשר לחיות עם מישהו אם לא אוהבים אותו יותר?

אני מרגישה כלפיו אדישות, הוא לא מעניין אותי, לא משנה לי אם הוא נמצא בבית או לא, מבחינתי הוא אויר.

אם הוא מגיע אחרי שהילדים הולכים לישון מצידי שלא יגיע בכלל.

גם ככה בערב אני יושבת לי בפייסבוק במשך שעות, לפעמים רואה סדרות טלויזיה וזהו, ממש לא משנה לי אם הוא נמצא בבית או לא.

גם כשהוא מגיע הביתה, מנסה לנהל איתי שיחה ומתחיל לשאול אותי איך היה היום שלי זה מעצבן אותי.

מה הוא חוקר אותי? מה הוא עושה את עצמו כאילו הוא מתעניין בשלומי? יותר טוב שיכנס הביתה וילך לאיזה חדר. אני מרגישה שהוא פשוט נהיה נודניק ואין לי סבלנות אליו.

 

אז מה את רוצה בעצם?

אני רוצה לבד, אני רוצה את המרחב שלי, את השקט שלי, שאף אחד לא יסתובב לי בין הרגליים. מי יודע אולי אכיר מישהו אחר שיעשה לי פרפרים בבטן ואתחיל להתרגש שוב מחדש. איתו אני מרגישה שאני פשוט מתה.

אני מאמינה שגם הוא מרגיש ככה, שגם הוא קצת מת אז אולי יהיה לו יותר טוב בנפרד. לי בטוח יהיה יותר טוב בנפרד.

חיים רק פעם אחת אז למה אני צריכה לעבור ליד החיים ולא לחיות אותם באמת?!

למה אני צריכה להתפשר? למה אני צריכה לחיות בבינוניות?

די, נגמר, נקסט!!! יאללה, בא לי להתרגש עוד פעם, אז החלטתי להתגרש.

מחפשים משהו חדש, כמה זמן אפשר לחיות עם אותו גבר?

 

מה בעלך רוצה? שאלתי אותה.

המטומטם רוצה להשאר איתי. הוא אומר שיותר חשוב בית ומשפחה מריגוש. הוא פשוט פתטי, הוא לא מרגיש שאני לא סובלת אותו? איך הוא נשאר איתי? מה הוא סמרטוט? אני רוצה לזרוק אותו הוא מתחנן להשאר?! זה עוד יותר מעצבן אותי, שיתנהג כמו גבר ויקבל את זה בהבנה. אם לא רוצים אותו שילך!!!

 

והילדים, איך לדעתך הם יתמודדו עם זה?

אני מאמינה שיהיה להם קשה, הם בכל זאת אוהבים אותו כי הוא אבא טוב, אין מה לדבר. אבל למה אני צריכה להקריב את החיים שלי בגללם?

אם אמא שלהם תהיה מאושרת גם הם יהיו, לא?

אני צריכה להשאר איתו רק בגלל הילדים? אז הם יתרגלו למצב, הם בטוח לא הילדים היחידים במדינת ישראל שההורים שלהם מתגרשים. חוץ מזה אני אופטימית ויהיה בסדר.

אלה החיים שלי וגם ההורים שלי לא לקחו אותי בחשבון כשהחליטו כל מיני החלטות בחיים שלהם. הם הודיעו לי וזהו, אף פעם לא התייעצו איתי וכמו שאת רואה לא קרה לי שום דבר רע מזה.

חוץ מזה אני מאמינה שאפשר להפרד בטוב, אם הוא יחליט שהוא מקבל את זה בכיף, אז הילדים לא יפגעו, הוא לא יפגע וכולנו נרויח.

זה החלטה שלו איך להתמודד עם זה.

 

איך יראה היום שאחרי הפרידה?

יהיה בסדר, אני אופטימית נצחית ויהיה בסדר. לא חשבתי לעומק איך יהיה, נסתדר כבר. אמנם אני לא עובדת אבל עם המזונות שלו יהיה בסיס כלכלי  ואני יכולה למצוא עבודה טובה ולחיות טוב מאוד. אני מאמינה שגם ההורים שלי יעזרו לי כלכלית.

אבל מה אכפת לי, אין מחיר לחופש, אני מעדיפה לגור באוהל העיקר לא לגור איתו ולסבול.

אני לא רוצה לחשוב יותר מדי מה יהיה. עד עכשיו הסתדרתי וגם מעכשיו אסתדר, אני כמו חתול, תמיד נופלת על הרגליים. לא רוצה לחשוב יותר מדי כי זה יכניס אותי לדכאון, נזרום כבר ויהיה סבבה.

בטוח יהיה סבבה כי עכשיו כמו שזה נראה המצב  ממש לא טוב לי, לא טוב לו ולא לילדים.

הכי טוב זה לפרק את החבילה ומהר. אח"כ יהיה ממש נחמד.

אני נחושה בדעתי וכבר לקחתי עורך דין שיעזור לי להתגרש, בעלי עדיין לא יודע מזה אבל המכתב בדרך אליו.

היא חככה את כפות ידיה בהנאה זו בזו, אני מרגישה כמו לפני קפיצת בנג'י היא אמרה לי, כולי התרגשות וציפיה לחיים החדשים שלי. היא חייכה בהנאה גדולה ולא שכחה לקרוץ לי בשובבות.

ודרך אגב... היא אמרה לי, אין לי אף אחד אחר, אין לי מאהב כך שאני לא בורחת לזרועותיו של מישהו אחר. אני פשוט רוצה מרחב ושקט.

 

 

כעבור שנה היא התקשרה אלי

אני חייבת להפגש איתך דחוף, היא אמרה לי, אני חייבת עזרה.

מצאתי משבצת פנויה ביומן שלי וקבענו להפגש.

היא נכנסה לקליניקה שלי בשעה שקבענו וראיתי שהיא לא שקטה ולא רגועה בכלל. היא נראתה כאילו מישהו רודף אותה והיא ישבה  בחוסר נחת על הספה.

היא הורידה הרבה ממשקלה ונראתה מבוגרת לגילה, כאילו הזקנה קפצה עליה באחת.

עור פניה נראה דק, יבש וחיוור וראיתי גם שהשיניים שלה הצהיבו מרוב סיגריות שעישנה. כל ההתלהבות שלה כפי שזכרתי מהפגישה האחרונה התפוגגה והפכה ללחץ ומצוקה.

 

מעניין אתכם? רוצים לקרוא את ההמשך?  לחצו כאן