ישנו סיפור ידוע על מרצה זקן לבית הספר למינהל ציבורי באוניברסיטת ייל בארה"ב שהוזמן לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב.
ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום העיון שאורגן עבור מנהלים מן הבכירים במשק האמריקני .
בעומדו בפני קבוצת האליטה הזו, שהיתה מוכנה לרשום כל מילה שתצא מפיו, העביר המרצה הזקן את מבטו עליהם באיטיות ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי". מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל.
כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות ושאל:"האם המיכל מלא?"

כולם השיבו "אכן",
המרצה המתין מספר שניות ושאל:"האמנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.

בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: "האם המיכל מלא?" עתה החלו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו. אחד מהם השיב "כנראה שלא."

"נכון" השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא?" הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים: "לא!"

"נכון" השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי העוצמה והיוקרה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. המרצה הזקן הרים את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" בחושבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו: "אנו למדים שככל שנראה לנו שהיומן שלנו גדוש מלא התחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות".

"לא", השיב המרצה הזקן. "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו:"אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך." 

דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.

 

 

 

רובנו מוצאים עצמנו לא אחת רצים אחרי הזנב של עצמנו במטרה להספיק עוד ועוד מטלות כאשר היעד אליו אנחנו הולכים אינו ברור. יחד עם זאת, מעטים מאיתנו ממש מתיישבים כדי להבין לאן פניהם, מה המטרות שלהם בחיים, מה הדברים שחשובים להם בחיים מה הערכים לאורם רוצים הם לחיות את חייהם וכפועל יוצא מכך עושים פעולות אפקטיביות לעבר אותה מטרה, לעבר אותו חזון.

 

"סיפור המרצה" מלמד אותנו לעצור לרגע את מרוץ החיים. לשבת ולהבין אנה פנינו מועדות, מה החזון שלנו,כיצד באמת היינו רוצים לחיות או במילים אחרות מה הדברים שבאמת חשובים לנו בחיים. כשנבין מהן אותן "אבנים גדולות" נוכל להביאן תחילה לידי ביטוי בחיינו, נכוון כל פעולה שלנו לעבר התממשות אותן "אבנים" ורק אז ובין לבין נוכל להתפנות ל"אבנים הקטנות"- לכל אותן עיסוקים דחופים שאינם חשובים לנו להגשמת החלום.

 

וזכרו- אם נפנה את זמננו רק ל"אבנים הקטנות" לטרדות היום יום ולעיסוקים הדחופים, לא יהיה מקום בכד שלנו ל"אבנים הגדולות" או במילים אחרות לא יישאר מקום לנו במירוץ החיים!!! 

 

 

 אז מהן האבנים הגדולות בחייכם?

 

בריאות ? חברים ? משפחה? בן הזוג? קריירה? הנאות? תרומה לחברה?

 

פנו להם זמן !!!

 

 

 

עדי המאירי, מאמנת אישית בגישת הפסיכולוגיה החיובית

adi@hameiri.com