מדינה קטנה, יפה ומנותקת
איפה הפרחים בקנה, שלום ואהבה שהיינו אמורים לקבל אחרי צוק איתן? עברנו כולנו את הקיץ בפחדים אבל איתנים. היינו הכי איתנים והאמנו שאולי הפעם, אולי הפעם משהו ישתנה לטובה.
אין ספק, משהו השתנה, משהו השתנה לרעה.
לא הספיקה לנו ביקורת וניתוקי יחסים מכל העולם בערך, עכשיו אנחנו ממשיכים להרגיז את כל מי שעדיין חיבב אותנו.
מה שהכי הפחיד אותי, זאת הילדה המתוקה הזאת שנהרגה בפיגוע דריסה ולעולם כבר לא איכפת. הילדים מעזה שווים יותר כותרות. כאמא אני מאמינה שכל ילד הוא ילד וכל ילד צריך להיות טאבו מבחינת לחימה.
כואב לי הלב, ממש כך, מהמצב הזה.
אני אפילו לא מתחילה להבין איך זה התדרדר כל כך מהר ובצורה כל כך אלימה.
בתי ספר שמפחדים לשלוח את התלמידים לסיורים בירושלים. ירושלים, את מדינה קטנה אהובה ומנותקת.
קטונתי מלהבין ולנסות לפתור את המצב, בשביל זה יש לנו נבחרים, הנבחרים שלנו שעסוקים בפוליטיקה בזמן שילדים נפגעים.
הייתי צריכה לשחרר את זה בכתב. אני פשוט מפחדת ודואגת לירושלים האהובה ולנו, האזרחים שמנסים לחיות בכבוד.
הלוואי נקבל קצת שקט לכולנו





React to WordPress