המדריך למתגרשים – חלק 1

פתיחה אישית

יותר משלושים שנות נישואין לאותו הגבר, משייכות אותי לקבוצה הולכת ומתמעטת, של זוגות נשואים שלא חוו גירושים. במשך 16 שנים - מחצית מתקופת הנישואין שלי - אני עוסקת בגישור משפחתי. העובדה שלא התגרשתי בעצמי, נתפסת ע"י אחדים מלקוחותי  כחסרון - "אם לא עברת את זה בעצמך, לא תוכלי להבין באמת מה עובר עלי", וע"י אחרים כיתרון - "עדיף להתגרש אצל מי שלא עבר זאת  בעצמו ולא צבר דעות קדומות בעקבות הגרושין שלו".      

תיקון מסויים להעדר הנסיון האישי  מספקת מעבדת הזוגיות שלי: מיקה, ליהי, דלית ועפרה. מאז שמיקה עזבה אותנו, לטובת האהבה, ועברה לחיות ביבשות אחרות, אנחנו נפגשות פעמיים או שלוש בשנה, בביקורי המולדת שלה בארץ. אוכלות, שותות ומתעדכנות. לא מפתיע שחלק גדול מהפגישות מוקדש לזוגיות ? נישואין, גירושין ומה שביניהם.

כשהתחלנו להיפגש, נטה המאזן לטובת הנשואות: עפרה, ליהי ואני נשואות. מיקה ודלית גרושות. כבר בשנים הראשונות החליפה ליהי צד, התגרשה והיטתה את המשקל לטובת הגרושות. עפרה ואני נותרנו "שרידים אנכרוניסטים של מוסד לא רלוונטי" על פי הגדרת קבוצת הרוב החדשה, או "מיעוט אקזוטי" כפי שאנחנו מעדיפות לקרוא לעצמנו.  נישואיה מחדש של מיקה ביבשת החדשה הפכו שוב את היוצרות  והולידו מחלוקת על שיטת המחקר של המעבדה: האם הפך שוב הרוב למיעוט והמיעוט לרוב? או שמא נוצר איזון בין הנשואות לגרושות ונולדה קבוצה חדשה של "נשואות מחדש"?                                                                  

גירושין: משבר משפחתי ונפשי

הזוגות המתגרשים שאני מלווה בעבודתי, לימדו אותי על משבר הגירושים ועל הקשיים הרבים המלווים את התהליך - עלבון, פגיעה, חוסר אונים משתק, פחד מהלא נודע, חוסר הוודאות, קשיים כלכליים, דאגה לילדים, וגם על התקווה לעתיד טוב יותר ותחושת החופש המתלווה אליה.  

משותפותי למעבדת הזוגיות למדתי כי משבר הגירושין אינו עומד בפני עצמו, אלא חלק ממהלך החיים השלם של משתתפיו. יש לו עבר ? הנישואין שקדמו לו, ויש לו עתיד ? החיים שלאחר הגירושין. הן לעבר והן לעתיד נודעת השפעה מכרעת על האופן בו מתנהל תהליך הגירושין.

השפעה מכרעת על העבר והעתיד

בני זוג אשר סמכו אחד על השני והאמינו האחד ביושרו של השני במהלך נישואיהם, ינהלו תהליך גירושין שונה לחלוטין מבני זוג שכל נישואיהם לוו בחשדנות הדדית. כך גם שונה תהליך הגירושין של בני זוג המאמינים בכוחותיהם וביכולתם לנהל חיים חדשים לאחר הגירושין, לעומת זוגות שאינם מסוגלים לתאר לעצמם כיצד ישרדו את הגירושין.          

 אבל קיים גם כוון השפעה הפוך ? אופיו של תהליך הגירושין משפיע הן על תפיסת העבר והן על הציפיות מן העתיד.                                                                                                                                            

העבר נצבע מחדש  ? ככל שתהליך הגירושין קשה יותר, גוברת הנטייה "להשחיר" את חיי הנישואין ואת תכונותיו ואופיו של בן הזוג השני. נורה אפרון כותבת כי אחד הדברים העצובים ביותר בגירושין הוא ש"כשאת מתגרשת, את אף פעם לא מספרת לילדים שפעם היית מאוהבת עד מעל הראש באבא שלהם, כי זה יבלבל אותם. ואז, כעבור כמה זמן, את בעצמך אפילו לא זוכרת אם היית בכלל מאוהבת." (נורה אפרון, אני שונאת את הצוואר שלי).

הליכי גירושין פחות קשים וטראומטיים מאפשרים לבני הזוג לראות ולזכור גם את הגוונים הבהירים של העבר.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              העתיד מעוצב מחדש -  אופיו של הליך הגירושין ותוצאותיו משפיעים עמוקות על תפיסת העתיד של כל אחד מבני הזוג. מאבק מר המותיר אחריו צדדים מותשים, כועסים ומרוששים יוליד בדרך כלל ציפיות לעתיד קשה ומייאש. הליכי גירושין מכבדים ואנושיים, המניבים תוצאות סבירות והוגנות, מאפשרים ראיה אופטימית יותר של העתיד.          

"אין גירושין קלים- יש גירושין פחות קשים"

במציאות, בה כ- 30% מהזוגות הנשואים בישראל מתגרשים (בארה"ב למעלה מ- 50%) נראה כי הגרושין ושיעורם הגבוה לא עומדים להיעלם, אלא יישארו איתנו לזמן רב.                                 

"אין גירושין קלים אבל יש גירושין פחות קשים", השווה אחד מלקוחותי, גרוש בפעם השנייה, בין שני תהליכי הגירושין שעבר "וההבדל בין גירושין קשים לפחות קשים משיק לדיני נפשות". 

מקובל לחשוב, שהמפסידים הגדולים, הנפגעים מהגירושין ותוצאותיהם הם "ילדי הגירושין"  אשר רובם המכריע היה מעדיף להמשיך ולחיות עם שני הוריהם באותו הבית.                                       

שני גורמים המשפיעים עמוקות על הסתגלותם של הילדים לגירושין הם קשר טוב ויציב של הילדים עם שני הוריהם, ורמת העימות בין ההורים.הליך גירושין קשה ורצוף מאבקים מקשה מאד על שימור תקשורת טובה בין ההורים ועלול לגרום לנתק של הילדים מאחד ההורים (בדרך כלל האב), או לקשר מוגבל ולא רציף.

 גירושין "פחות קשים" עשויים להקל על שימור קשר טוב, או לפחות עניני בין ההורים, ולאפשר לשניהם לקיים קשר משמעותי ורציף עם ילדיהם.                                                                                                                                                    

ככל שעולים שיעורי הגירושין (והם עולים), מתחדד הצורך בניהול הליכי גירושין "פחות קשים" ופחות מזיקים.                                                                                                                                                            

איך מתחילים את התהליך?

קושי נוסף שמזמן הליך הגירושין למשתתפיו, הוא ההכרח לשנות ולקבל בזמן קצר יחסית החלטות רבות הנוגעות כמעט לכל היבט משמעותי בחיי בני הזוג וילדיהם. החלטות אשר בתנאים אחרים היו מתקבלות במשך שנים ארוכות, אם בכלל. כל זאת בתקופה של משבר רגשי, המקשה ממילא על יכולת קבלת ההחלטות.                                                                                                            

המצב המשפטי המורכב החל בישראל בתחום הגירושין מוסיף אף הוא לבלבול ולקושי.   

המדריך למתגרשים ינסה להבהיר את התהליך והכרוך בו. נתאר את תהליכי הגירושין הקיימים, ואת התאמתם לזוגות השונים. נבדוק עם מי כדאי להתייעץ, מה צריך להכין, אילו חומרים חשוב לאסוף וכיצד להתכונן רגשית ומעשית להליך קשה ומורכב זה. נבחן את ההשלכות הרגשיות, הכלכליות והמשפטיות, ואת הההשפעות על הילדים וההורים.

"התחתנתי רע והתגרשתי טוב", אמרה לנו דלית באחת מפגישות המעבדה. תקוותי היא כי המדריך יעזור גם לאחרים לבחור וליצור גירושין טובים, או לפחות כמה שפחות רעים. 

המידע המוצג במדריך למתגרשים הינו כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.  

הפוסט הבא: ההחלטה ובחירת התהליך