כשהייתי נערה בת 16, אי שם באמצע שנות התשעים, החיים שלי נראו בערך ככה: הייתי חוזרת כל יום מבית הספר, מעיפה הצידה את ילקוט הג'ינס שלי, טורקת את הדלת ונוחתת על הספפה הורודה שלי.

 

אופניים מרשת טרק וסאבי, 1920 שקל. באפלו סניקרס, 260 שקל ותיק לילי 440 שקל, להשיג בבהונות, צלליות ורודות של CHIC

 

ביד אחת הייתי מדליקה טלויזיה, כי תיכף מתחיל "בברלי הילס 90210" ואת היד השניה שולחת אל הטלפון הורוד ? להתקשר לחברות לשאול מה נשמע (נפרדנו לפני חמש דקות בדרך הביתה). בין לבין הייתי מנשנשת קצת מרשמלו ורוד ומהרהרת מה ללבוש למסיבת כיתה ביום שישי: את המיני הורוד או את הטייטס הורוד? אכן, בעיה. אחרי הצהריים הייתי עולה על הטרנינג הורוד ויוצאת לשיעור אירובי, מצוידת (לדרך ,שלא ישעמם לי) בווקמן הורוד ומזמזמת שירים של אואזיס. החבר השמיניסט שלי דוקא העדיף את פרל ג'אם. בקיצור, החיים היו טופי.

 

משמאל למעלה ובכיוון השעון. מחשבון, 42 שקל להשיג בסוהו, חולצה, פלסטיק דול,  286 שקל, נעליים, IN7, מחיר: 590 שקל, שפתון,349, דיור, תיק, סמסונייט, 2000 שקל, שעון ה.שטרן, 2012, 

 

אז זהו, שלא ממש. למען האמת, ורק למענה, כשהייתי בת 16 הדבר הוורוד ביותר בחיי היו החצ'קונים הערימות הטישואים ששימשו את אפי בכל פעם שבחור כזה או אחר שבר את ליבי. הייתי לובשת בעיקר שחור, ורצוי גם קרוע ויותר מהכל שנאתי את ברנדה, את דילן ואת שאר חבריהם הורדרדים.

 

כרזת הסרט "יפה בוורוד"

 

אבל גיל 16, כמו שאתם יודעים, הוא רגע חולף בחיים, למרבה המזל, העידכונים האחרונים מזירת האופנה מלמדים שהצבע הורוד כבר מזמן אינו נחלתן של בנות טיפשעשרה קלילות דעת, של תינוקות ממין נקבה או של שפנפנות פלייבוי.  השפתון הוורוד חוזר ובגדול, ואפילו מומלץ, ללבוש מדי פעם ורוד, לשאת אקססוריז ורודים, לצבוע קיר בבית בוורוד, לעבוד על לפטופ ורוד, לנהוג במכונית ורודה, למרוח לק ורוד על הצפורניים וללעוס מסטיק בצבע ורוד.

 

סלי איחסון, החל מ60 שקל לסל ברשת iddesign

 

מגף של אירגיולר צ'ויס. 745 שקל, להשיג בשופרא בהונות

 

שמלה של אנה קיי, 650 שקל

 

מראה כריסמס 2010 של שאנל

אם תעבדו נכון ותקפידו על מינוני ורוד סבירים, תראו שמשהו בנאיביות המתוקה שלו תדבק גם בכם. אם תגזימו,אתם עלולים להראות כמו גירסה עשירה פחות של פאריס הילטון, אז נא להפעיל שיקול דעת, כן?

 

גם החלוקה הקונצנסואלית ל"בנים בכחול ובנות בורוד", שנדמה היה כאילו היא שולטת על תחומי העיצוב לתינוקות וילדים, התערערה משהו בשנים האחרונות. תראו למשל את בראד פיט: גברי, חתיך ומהמם לכל הדעות, והנה גם הוא לובש ורוד, ולא מדובר בהבלחה חד פעמית.

 

  

מימין: בראד פיט נותן בוורוד, משמאל מסר ברור

 

פה ושם ניתן עדיין למצוא מחלקות ילדים שקבעו עבורנו מראש מה נשי ומה גברי, אך לצידן ניתן גם למצוא לא מעט אפור, שחור, אדום ויוניסקס לשני המינים, ושהאמא תעשה את ההחלטה שלה. על אף המנהג הדי מקסים (השכיח בעיקר באירופה) לתלות על דלת ביתו של תינוק בן יומו זר גדול בצבעי הילוד הרשמיים (כפי שאמרנו - ורוד או תכלת), הגיע הזמן, באמת, להשתחרר מהכלל הנוקשה הזה ולתת לכולם להתעטף באיזה צבע שבראש שלהם.

  

פינק, פריס וחופית. תבינו לבד

 

גם הגברים ברומא, למשל, ידועים בתלבושת הקיץ הקולית שלהם - חולצת כפתורים ורודה מכותנה, פתוחה עד אמצע החזה וחושפת שיזוף נהדר ושרמנטי. העניין די ברור: גם גברים קשוחים יכולים ללבוש ורוד מבלי להעמיד בסכנה את האפיל המאצ'ואיסטי שלהם ואת הקבעונות הצבעוניים והחלוקה המגדרית לגבי מה ראוי למי - אפשר לקפל ולתחוב בבוידעם.

 

מחפשים השראה? אין כמו מולי ריינגולד לדברים האלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

תגיות