בסיומו של שבוע מהקשים שעברנו כאן בחרתי להביא פוסט מעט שונה. אחד העניינים הבולטים השבוע בסיקור אסון הכרמל הוא מקומן של הנשים בקווים הקדמיים. כמו בכל פן של החיים בישראל (ובעולם) ובניגוד אולי לאיזשהו רושם מקובל, נשים נמצאות בכל מקום. גם בחזית הלחימה. השבוע, באופן טרגי שהשכל אינו תופש והלב אינו מכיל, למדנו להכיר כמה נשים ישראליות מיוחדות ואמיצות.

 

 אחת מהן, שמדינה שלמה עקבה אחריה בחרדה והתפללה לשלומה, הייתה תנ"צ אהובה תומר. על תומר נכתב לאחר מותה כי היא "ניפצה את תקרת הזכוכית של משטרת ישראל", כלומר הייתה האישה שהגיעה לעמדה הבכירה ביותר שאישה הגיעה אליה אי פעם. גם מי שלא הכיר אותה אישית וגם מי שאינו תושב הצפון, ותומר לא הייתה חלק מהמציאות היומיומית שלו מכיר בהישג האדיר הזה. המקום החשוב הזה שאליו הגיעה תומר לא ייעלם עם מותה, בין שאר הדברים שהיא הניחה אחריה כמורשת של מפקדת.

 

לזכרה ולכבודן של הנשים הלוחמות באשר הן, אני מבקשת להציג לכם כמה נשים עשויות ללא חת, שהתפרסמו בזכות מעשי גבורה שביצעו.

 

 

אסתר ארדיטי 

הצל"שניקית הראשונה בצה"ל

אסתר ארדיטי (נולדה ב-1937, נפטרה ב-20.2.2003) הייתה בת 17 בלבד, חיילת בדרגת טוראית, כאשר חילצה טייס ונווט שמטוסם התרסק סמוך לבסיס חיל האוויר בחצור ב-29 בנובמבר 1954. ארדיטי, שלא הייתה בעלת רישיון נהיגה, הובילה את האמבולנס ובו כוח החילוץ אל מקום נפילת המטוס שעלה באש, ונכנסה אל המטוס פעמיים כדי לחלץ ממנו את אנשי הצוות הפצועים. על פעולתה האמיצה הזו היא זכתה לצל"ש (ציון לשבח) מהרמטכ"ל ? וכך הייתה לחיילת הראשונה בצה"ל שזוכה לציון זה.

 

ארדיטי, שהוכשרה בצה"ל בתור חובשת, המשיכה לעסוק במקצוע זה גם לאחר שחרורה ? היא למדה בבית ספר לאחיות והייתה אחות ונהגת אמבולנס. במלחמת ששת הימים היא התנדבה לשרת במקצועה, וליוותה את כוחות הצנחנים שהגיעו אל הכותל המערבי ואת הכוחות שלחמו בסואץ.

 

שושנה ג'ונסון

האפרו-אמריקאית הראשונה שנפלה בשבי במלחמה

לרבים מכם השם "שושנה ג'ונסון" יזכיר את הפאב המעוצב ההוא ששכן ברחוב אלנבי בתל אביב, אי שם מאחורי חנות הספרים בספרדית. לא כולם יודעים או זוכרים מיהי הדמות שעל שמה נקרא המקום. שושנה ג'ונסון שעל שמה נקרא המקום (נולדה ב-18.1.1973) ושירתה בחיל התחזוקה של צבא ארצות הברית ביחידה שנשלחה לעירק. זהו אחד מאותם סיפורים של "הייתה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון ויצאה מזה כמו גדולה". ג'ונסון וכתריסר חיילים מיחידתה נשבו על ידי מורדים עירקים ב-23.3.2003 בעת מארב שהונח להם ושגרם לפציעתה של ג'ונסון ברגליה.

 

בעלי הזיכרון החד מביניכם ודאי זוכרים את תמונותיה ששודרו אז ללא הרף ברשתות השונות. מול המיקרופונים של שוביה שדחקו בה לדבר ולהתחנן על חייה היא חזרה על שמה ועל מספרה האישי והביטה במצלמה במבט עז ושממנו השתקפו הן כאבה והן עוז רוחה. ב-13.4.2003 שוחררה ג'ונסון על ידי חיילי צבא ארצות הברית ועל עוז רוחה בשבי הפכה לאחת החיילות המעוטרות ביותר ? היא מחזיקה בעיטור הלב הסגול, בכוכב הארד, במדליית שבויי המלחמה, במדליית המלחמה העולמית בטרור ובעוד עיטורים. כיום היא נואמת מבוקשת המספרת את סיפורה ברחבי ארצות הברית וסמל לכוח עמידתן של נשים בקרב.

 

מישל נוריס

הצילה את חיי המפקד הפצוע שלה

זה נשמע כמו סיפור מתוך סרט מלחמה, ואולי באמת עוד יעשו על זה סרט: מישל נוריס (המכונה בפי חבריה "צ'אק"), חיילת בריטית צעירה הצילה את חיי המפקד שלה והייתה לחיילת הבריטית הראשונה שזכתה בעיטור הצלב הצבאי המוענק בבריטניה מ-1993. במהלך נסיעה צבאית ב-11.6.2006 נורה איאן פייג', מפקדה של נוריס בפיו מידי צלף עירקי.

 

נוריס לא היססה, ואף על פי שהרכב שבו נסעו עדיין היה תחת הפגזה, היא קמה ממושבה, טיפסה על צד הרכב וחילצה ממנו את פייג' שותת הדם. תרמיל הגב שנשאה עמה ספג פגיעה, אך בנס היא עצמה לא נפצעה. נוריס ופייג' חולצו משדה הקרב בעזרת מסוק קרב. ב-21.3.2007 הוענק לנוריס העיטור מידי אליזבת, מלכת בריטניה, בטקס שנערך בארמון באקינגהם.

 

מוניקה לין בראון 

החיילת האמריקאית המעוטרת ביותר במלחמה באפגניסטן

מוניקה לין בראון (נולדה ב-24.5.1988) היא אישה צעירה ואמיצה, שזכתה להיות החיילת האמריקאית הראשונה הנלחמת באפגניסטן (והחיילת השנייה בסך הכל) הנושאת את עיטור כוכב הכסף ? העיטור השלישי בחשיבותו של צבא ארצות הברית.

 

החיילת הטקסנית בת ה-18 הפגינה קור רוח דמיוני כמעט כשחילצה חיילים פצועים בקרב במזרח אפגניסטן ב-אפריל 2007, תוך שהיא רצה בשטח שלא חדלו מלירות עליו ומגוננת בגופה על חבריה הפצועים. "לא חשבתי על דבר מלבד על להביא את החבר'ה האלה למקום בטוח", היא אמרה לאחר התקרית, "ולדאוג שיטפלו בהם ולהוציא אותם משם". בפעם האחרונה שהוענק כוכב הכסף לחיילת היה זה ב-1944, כאשר ארבע חובשות צבאיות שעבדו בבית חולים צבאי באיטליה קיבלו ביחד את העיטור על פעולתן במלחמה.

 

מניה שוחט 

אבטיפוס הישראלית הלוחמת

בשאלה אם היה פה שמח לפני שנולדתי לא אתחבט הפעם. הימים הם ימי תחילת המאה ה-20, ובארץ פעלו כוחות רבים ואלימים על זכותם או מה שחשבו לזכותם. ההיסטוריה תשפוט מי צדק ומי שגה, אך דבר אחד ברור: השם הראשון, לפחות אצלי, שעולה בראש בהקשר של העלייה השנייה הוא שמה של מניה שוחט. שוחט (נולדה ב-1880, נפטרה ב-17.2.1961) טבעה את דמותה של הלוחמת הישראלית העשויה ללא חת: ישבה בכלא ברוסיה הצארית, הקימה ארגוני שומרים בארץ, הבריחה מעפילים וסללה כבישים.

 

בסרט הקומי "חצי טון ברונזה" חוזרת הדמות הראשית על סיפור שהוא ספק הגזמה פרועה וספק מבוסס על גרעין של אמת: קיים סרט ישן שבו נראית מניה שוחט קופצת מראש עץ אל גבו של סוס ופותחת בדהרה. גם אם מדובר בבדיה, הרי שמתוך מה שלמדנו עליה בבית הספר היא לא נשמעת בדיונית לחלוטין.

תגיות