מאת: עדי הגין

לפני 18 שנה בדיוק עמדה אורנה צ'ילאג בכיכר מלכי ישראל, שלימים הפכה לכיכר רבין, והחליטה שהיא עורכת שינוי מהותי בחייה. "הייתי בהפגנה הגדולה שבה ירו ביצחק רבין, ובעקבות האירוע החלטתי שאני פונה לפוליטיקה שמתבצעת דרך הבטן ולא דרך השכל". עד אז עבדה צ'ילאג כאחראית קשרי חוץ בעיריית תל אביב ועסקה בפעילות ציבורית אינטנסיבית למען זכויות אדם ומעמד האישה.

עוד ב-Onlife :

"לקח לי קצת זמן להבין את משמעות השינוי", היא משחזרת. "בדקתי תחומים ולבסוף נסעתי ללמוד ייננות באיטליה, מבלי שהייתה לי נגיעה לתחום לפני כן. הכנת יין היא תהליך ארוך: נדרשות לפחות שבע שנים מהרגע שהגפנים נשתלות באדמה ועד שהיין שהוכן מהם מוכן לשתייה.  אני גרה בדירה תל אביבית, הכי רחוקה מהאדמה, אבל רציתי לעסוק במשהו שמחבר לאדמה".

לאחר שקיבלה החלטה, יצאה צ'ילאג ללמוד ייננות בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה הקתולית במילאנו. שם היא התוודעה אל העולם הישן והקלאסי של היין האיטלקי ודרכי הכנתו. עם תום לימודיה ב-1998 היא עשתה סטאז' ביקב GUADO AL TASSO בטוסקנה.

החלום של צ'ילאג היה להקים יקב משלה, ואכן כששבה לארץ היא החלה להכין יין, וב-1999 השיקה את חבית המרלו הראשונה. המבקרים שיבחו והטועמים התלהבו ודירבנו את צ'ילאג להמשיך להגשים את חלומה. "החבית הראשונה הייתה מענבים שלא אני שתלתי, אך במקביל כבר התחלתי לשתול גפנים משלי – זנים של העולם הישן".

לאחר שהחליטה שהטרואר (תנאי הסביבה הכוללים לגידולים חקלאיים) של הגליל העליון ובעיקר אזור כרם בן זמרה מתאימים ליין שהיא רוצה, התמקדה צ'ילאג בענבים מזני קברנה סוביניון, סירה ופטיט ורדו. עד היום היא מפקחת על כל הנעשה בכרם, מלווה את כל שלבי הגידול, מקפידה שכל הטיפולים נעשים בזמן, ושהגפנים מקבלות מעט מים וטיפול ירוק. על מועדי בציר אורנה מחליטה בעצמה. הענבים נבצרים ידנית ומועברים בקירור אל היקב, שם הם נקלטים, מותססים תסיסה ארוכה במכלי הנירוסטה מבוקרי טמפרטורה ומועברים ליישון בחביות עץ האלון הצרפתיות. את ענבי המרלו מקבל היקב מכרם השוכן במרומי הרי ירושלים, ולפני כמה שנים נטעה צ'ילאג כרם במצפה רמון, שגפניו עוד לא הבשילו לכדי יין.

צילום: אפרת בלוססקי

כיום נחשב יקב צ'ילאג לאחד מיקבי הבוטיק הוותיקים בארץ המייצר כ-20,000 בקבוקים בשנה. "נכון שהיה פה יין מתקופת התנ"ך, אבל היין המקצועי שנמכר לעולם ומתחרה ביינות אחרים ברמה בינלאומית הוא חדש יחסית. היין שלי ייחודי כי הוא יין אירופי מהעולם הישן, ורוב היקבים בישראל משתמשים בזנים של העולם החדש, כמו שיראז. השימוש בזנים האלה חשוב לי כי אנחנו חלק מאגן הים התיכון. אני חושבת שהפירוש העברי של המונח הצרפתי טרואר הוא בעצם תבנית נוף מולדתנו".

יינות- עבודה של גברים

מאז ומעולם נשלט תחום הייננות על ידי גברים ועד היום נמשכת ההגמוניה הגברית. בעולם יש כיום רק כ-20-30 יינניות ובעלות יקב. אורנה צ'ילאג היא אחת מהן. כבר ב-2001 זכתה צ'ילאג בתואר אבירות Castellana הניתן לנשים איטלקיות בדרך כלל על תרומתם לענף היין ולקידום האנושות. היא אף התקבלה לארגון "La Donne DelVino" הפועל לקידום יינניות בעולם.

"באופן מסורתי האשה הייתה בבית ואפתה והגבר יצא החוצה ועבד בציד ובכרם", מסבירה צ'ילאג. "ייננות היא גם עבודה פיסית: הידיים הנשיות קצרות מדי מכדי להקיף חבית. אני לא מגיעה לחצי חבית כדי להרים אותה. ברבות השנים הפך היין למוצר של מסורת ושל איכות, אז נשים לא עסקו בכך באופן מקצועי. כך למשל, נשים רבות מבשלות, אבל השפים הגברים הם המפורסמים. אפילו הקונדיטורים המפורסמים הם גברים ברובם. יש כמובן יוצאות מן הכלל, אבל סטטיסטית התחום נשלט בידי גברים".

כיום, על אף שהמכשולים הפיסיים הוסרו בזכות הקידמה והטכנולוגיה, עדיין נדיר למצוא נשים בתחום היין. "נשים גם שותות יין באחוזים נמוכים יותר מגברים, וכשתלכי לחנות יין בשישי בצהריים תמצאי בעיקר גברים שבוחרים את היין ונהנים ממעין מועדון חברים גברי. האבסורד הוא שלנשים יש יותר תאי חישה בלשון מאשר לגברים, אז אנחנו טועמות יין באופן טוב יותר". למרות השליטה הגברית, צ'ילאג חשה שהתקבלה למועדון. "כבר 15 שנה אני עושה יין שנחשב טוב, אז כנראה שהתקבלתי למילייה. אבל עד היום אם אגיד שהיין מקולקל יסתכלו עלי בעין עקומה וישאלו את הגבר שלידי, כי הוא בטח יודע טוב ממני".

צילום: אפרת בלוססקי

גם באיטליה מנסים לקדם את התחום בקרב נשים, ועל כן הקימו את ארגון "נשות היין". מחקרים באיטליה מראים שנשים קונות את היין הקבוע הזול בסופר, אך הבעלים קונים לאירועים מיוחדים יקרים יותר ויתייעצו עם המוכר.

"את תואר האבירות קיבלתי כי אני מנסה לקדם את נושא היין בקרב נשים בישראל", מסבירה צ'ילאג, "אני מעבירה הרצאות בתחום, כמו בפורום מנכ"ליות: נשים שיושבות בארוחת עסקית כמנהלות בכירות, למשל, צריכות גם להבין ביין ולהזמין אותו. זה נותן עבורן אוטוריטה נוספת, להבדיל מהמשפט המטומטם, 'אני לא מבינה בזה'. אני מסבירה להן שביולוגית הן מבינות בזה יותר. זה עוד תחום שנשים צריכות לכבוש. מלבד זאת, אני מקדמת שתיית יין בקרב נשים כי זה בריא. יש לא מעט מחקרים שמראים שיין מעכב ומונע מחלות שאופייניות לנשים כמו סרטן השד. לאחרונה פורסם אפילו מחקר חדש שטוען כי שתיית יין בזמן הנקה מגבירה את תפוקת החלב. ביין יש הרבה חומרים בריאים ובאופן ספציפי למחלות נשים, אז אני מנסה לקדם זאת".

איטיות. זה שם המשחק

ביקב צ'ילאג כל אחד מהשלבים לוקח זמן: הכרמים ניטעים ומטופלים באופן יחידני, הבציר ידני, הגפנים מגיעות ליקב ונשארות שלושה ימים בטמפ' של 8 מעלות צלזיוס, ורק לאחר מכן מוסיפים לנוזל שמרים בתסיסה איטית של חודשיים. היין ייכנס לחביות לתקופה של שנה פלוס ואז יבוקבק לעוד שלוש שנים.

"גם כשפותחים את היין, רצוי לתת לו לנשום", מבהירה צ'ילאג. "הכל נעשה באטיות. להבדיל ממקדונלד'ס ומקוקה קולה שהם פאסט פוד, ומכל חיי האקזיט שהתפתחו בישראל, כשמדובר ביין אני לא נמצאת במחשבה כבר בדבר הבא. אני עושה את אותו הדבר לאט, והיין מכריח אותנו ללגום ולחשוב עליו - הוא מתפתח בכוס. המשמעות היא שצריך לשבת ליד השולחן ולשוחח. לא 'מתדלקים' יין. הוא שייך לתרבות של ביחד, של לחשוב על זה, של ללוות כל ארוחה משפחתית בבקבוק יין שנפתח ומתפתח".

צילום: אפרת בלוססקי

בניגוד לתרבות האקזיט הישראלית, טוענת צ'ילאג, יין הוא לא משהו שאפשר להתעשר ממנו. "אני עושה זאת כי אני מאמינה בזה. זה לא דומה לפתיחת מכבסה או סושייה. עם זאת, כיום אני רואה התפתחות בתרבות השתייה הישראלית, אמנם לא בכמויות, אלא בהבנה. כשהתחלתי להכין את היין שהוא אירופי יותר, מורכב ועדין, בעל גוף מורגש בפה, זה היה קשה יותר לחך הישראלי ואני חושבת שכיום זה השתנה. היום באים אנשים שהם לא מומחי יין גדולים, ומספרים שהם מרגישים את העומק. בשבוע שעבר, למשל, הרציתי על יין וראיתי שאנשים כבר יודעים לתת ליין לנשום בכוס ואיזה יין מתאים לארוחות שונות".

אך בסופו של דבר, למרות האמונה בחשיבות הכשרתה כייננית, סבורה צ'ילאג כי הכל מתחיל ונגמר בענבים. "יין עושים בכרם ולא ביקב. אם הבציר טוב והענבים טובים - היין ייצא טוב. התפקיד שלנו כייננים הוא רק לא לקלקל".

תגיות