בשנים האחרונות יצאו לא מעט מחקרים המבקשים לבדוק את הקשר שבין תינוקות לאבות שלהם. האחרון שבהם, שפורסם לפני מספר שבועות, מצא כי תינוקות הדומים לאבותיהם בלידה בריאים יותר כעבור שנה, זאת משום שאבותיהם מקדישים להם זמן רב יותר.

על פי המחקר, הדמיון מעודד אבות שאינם גרים עם ילדיהם לבלות 2.5 ימים נוספים בחודש עם ילדיהם - משום שהם בטוחים שהילד הוא שלהם מבחינה גנטית. הזמן הנוסף מקטין את החשיפה הפוטנציאלית שלהם לנזק, ובנוסף המאפשר "זמן הורים גדול יותר עבור מתן טיפול והשגחה, ולימדה על בריאות הילד וטיפול באופן כללי".

תחת הכותרת: "אם מראה יכול להחלים: בריאות הילד וההשקעה האבהית", המחקר מגלה כי תינוקות שנראים כמו אבותיהם מבקרים פחות בחדרי מיון או בבתי חולים, ואף סובלים פחות סבול מהתקפי אסתמה - הכל בגלל נוכחות מוגברת של אבותיהם.

ד"ר סולומון פולצ'ק, אחד מחברי המחקר ופרופסור באוניברסיטת בינגהמטון, אמר על הממצאים: "אבות מאוד משמעותיים בגידול ילדים, וזה מתבטא בבריאותו של הילד. האבות שמבחינים בדמיונו של התינוק אליהם יותר בטוחים שהתינוקת הם שלהם, ולכן מקדישים אליהם יותר זמן".

המחקר ניתח 456 משפחות שבהן התינוקות חיו רק עם אמם, ושני ההורים דיווחו כי התינוק דומה לאב. בעקבות ליווי המשפחות במשך למעלה משנה, החוקרים הגיעו למסקנה כי תינוקות שבילו יותר זמן עם אבותיהם נמצאים במצב בריאותי טוב יותר "בצורה משמעותית".

במחקר אמנם רצה להוכיח את החשיבות של האבות לתא המשפחתי, עם זאת, התוצאות שלו צורמות ככל שזה נוגע למשפחות החדשות, שלאו דווקא מורכבות מאבא, אמא, ילדים וכלב. הרי בסופו של דבר, באותה נשימה, המחקר קובע שילדים שגדלים ללא אבות הם חולים יותר, כאילו שלאימהות יחדניות חסרות בעיות או רגשות אשם.

מה גם שהמחקר תופס את הגברים כמין פרימיטיבי, שכל מה שמעניין אותו זה לראות את הגנטיקה שלו ממשיכה הלאה. זה אולי לא טבעי לדרוש מגברים להאמין שגם יצור שלא דומה להם ושלא גדל בתוכם הוא שלהם, אבל אפשר לפחות לקוות שהם יעשו מאמצי-על בכדי להרגיש, או לכל הפחות כדי להבין, שהילדים חסרי הישע הם גם שלהם, ושהם דורשים טיפול. ומי שלא יכול להבין את זה גם כשהילד אינו בדמותו, אולי עדיף שימצא עיסוק אחר במקום להיות אבא.

אם לומר את האמת, בסופו של דבר המחקר אומר את המובן מאליו: יהיו הסיבות אשר יהיו, מה שהילדים צריכים יותר מכל על מנת להישאר בריאים, זה שידאגו להם.