פרפקציוניזם הוא שאיפה לשלמות. כמו כל תכונה אחרת, הערכים שלה נמצאים על רצף. רמה בינונית של פרפקציוניזם, המאפשרת תיפקוד תקין, תוביל להישגים. רמה נמוכה עלולה להוביל לעבודה בינונית ולהישגים נמוכים; רמה גבוהה קיצונית עלולה לשתק את האדם ולא לאפשר לו ליצור כי היצירה, לדעתו, לעולם לא תהיה מספיק טובה.

 

בהיבט היומיומי שלנו כאנשים עובדים, לומדים, כהורים או כבני זוג - השאלה העיקרית היא מהו מושלם עבורנו והאם השאיפה לשלמות היא חשובה? ריבוי התפקידים שיש לאנשים, וביחוד לנשים, מקשה על תפקוד אופטימאלי בכל התחומים. המאבק מתחיל בין הסטנדרט החיצוני לבין הסטנדרט הפנימי. מה מצפה מאיתנו החברה ומה אנחנו מצפים מעצמנו?

 

הנה דוגמה שכמעט לכל אישה יש דעה עליה: מהי תקופת ההנקה המושלמת? מתי אקבל את התואר האם המושלמת? אחרי שלושה חדשי הנקה? חצי שנה? שנה וחצי? ואם אמשיך מעבר לכך? מתי ההגדרה של מושלמת תקבל תפנית ל"הגזמת לגמרי, הוא כבר יכול לאכול סטייקים"? ומה אז, נוותר בגלל מה שאומרים לנו?

למה לסופרמן מוותרים?

מתי אנחנו מגישות או מגישים את הדו"ח למנהל? האם מספיק שכל הנתונים החשובים בפנים? האם צריך גם חומר רקע? האם בדקתי מספיק פעמים לוודא שהכל בסדר? דוגמא כואבת במיוחד למה שעלול לקרות כשבודקים יותר מדי פעמים עד שמפרסמים דו"ח או תוצאות הוא פרס הנובל לפיזיולוגיה או רפואה שקיבלו 3 גברים שאפתניים ב-1962 (ווטסון, קריק ווילקינס) על סמך תצלומי המעבדה המוקפדים של רוזלינד פרנקלין, שכמדענית אישה לא העזה לפרסם את תוצאות המחקר שלה על מבנה ה-DNA לפני שבדקה את עצמה שוב ושוב.

 

ווטסון ושותפיו העזו. היום נכתבים ספרים על פרנקלין, אך לפרס לא היתה שותפה. אצל נשים, הפרפקציוניזם עשוי להתבטא בלנסות לעשות עבודה מושלמת בתחום מסויים או בלהיות סופרוומן. על פי ההגדרה המקובלת סופרוומן או אשת חיל היא אישה שעושה הכל ובצורה מושלמת. מעניין שסופרמן לא נדרש לעשות הכל וגם מעולם לא עלה נושא הפרפקציוניזם אצלו. לקלרק קנט, הלא הוא סופרמן, כוחות על אנושיים אותם הוא מנתב לטובת צדק חברתי. בעבודתו הוא עיתונאי וכשהוא נקרא לעזור לאנשים הוא מגייס את כוחותיו המרשימים.

 

אפשר לומר שלסופרמן יש עבודה מעניינת והוא גם עוסק בפעילות התנדבותית. יפה. די והותר, נכון? למה אם כן אנו דורשים מסופרוומן להיות מושלמת בכל תפקיד שהיא מבצעת וגם לבצע אינספור תפקידים? להיות אשת קריירה ולטפח את הבית, בן הזוג והילדים. לקרוא את דויד גרוסמן האחרון, לארח ולבקר בהצגה. להיות בוועד הורים ולא לוותר על ספורט וטיפוח. כל אישה והרשימה שלה.

כיצד נוכל לעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר לדעתנו ולהיות שלמים עם עצמנו (מתאים גם לגברים):

 

1. נפריד בין מה שחשוב לנו לבין מה שאומרים לנו אנשים אחרים שהכי כדאי לעשות.

 

2. נפריד בין מה שאנחנו מסוגלים לעשות לבין מה שאחרים עושים. תמיד יהיו אחרים שעושים יותר (וגם פחות).

 

3. בכל זמן נתון, צריך לקבל החלטה מה הכי חשוב לנו כרגע ושם להשקיע את מירב המאמצים. אם כרגע חשוב לעבוד על פרוייקט בעבודה, אז המאמץ צריך להיות מרוכז שם ושאר הדברים ההכרחיים יקבלו פתרונות סבירים.

 

4. "הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות" היא הגדרה נפלאה.

 

5. ההחלטות שלנו על סדרי עדיפויות משתנות עם הזמן, בהתאם למצבי חיים משתנים. מדי פעם צריך להתבונן פנימה ולחשוב האם מה שאני עושה כרגע הוא הטוב ביותר עבורי, עבור האנשים שחשובים לי? מה אני יכולה לעשות כדי לחיות חיים שלמים ולהיות שלמה איתם?

 

6. נחזור שוב לסעיפים אחד עד ארבע.

תגיות