אני לא סוריאה M
לפני כשבוע ראיתי את הסרט "סוראיה M". סרט דובר פרסית ואנגלית, רותקתי.
הסרט מגולל את סיפורה של אישה המסרבת לתת גט לבעלה הסורר עד שהוא רוקם כלפיה מזימות וגורר אחריו את "הגברים" של הכפר, עד לסופה המר.
מה שמנהיגות שלילית, מניפולטיבית ורשע עשויים לעולל לנשים חפות מפשע.
כשסקלו את סוראיה באבנים עד זוב דם כשלבסוף פגשה את מותה, הדמעות ירדו ללא שליטה. הרגשתי שרק מי שנחשף בעל כורחו לעולם של שחיתות, חשאיות וחוסר צדק יוכל להבין ולהזדהות עם הסיפור הכל כך אכזרי, קר ומנוכר. בדיוק כפי שאני חוויתי, וממשיכה לחוות.
הסיפור שלי לא התחיל ולא נגמר ברצח שלושת ילדיי: עומר, רוני ואור.
הסיפור שלי התחיל הרבה מאוד זמן לפני. הסיפור שלי נמשך לאורך שנה שלמה של פחד. פחד מוות. פחד שמי שלא חווה את הפחד הזה לא יכול להבין את התחושה של המציאות העגומה בה קמים בבוקר ולא יודעים איך יסתיים היום. תחושה שהמוות נוכח, הוא רק מחכה "לשעת כושר".
תחושת העלבון שמתלווה לתחושות הפנימיות המתעתעות, שאף אחד לא באמת מאמין לך. "שאם תעשי בעיות למערכת יסגרו לך את התיק לשלושה חודשים". התיק הוא ברווחה והאיומים אמיתיים. התחושה שרק לך בעולם אכפת מהילדים, וחוץ ממך לאף אחד אחר לא.
גם אני, כמו סוראיה, נפלתי בתחנוניי על אזניים ערלות. גם אני כמו סוראיה איבדתי את ילדיי. היא איבדה את חייה, אני איבדתי אותם.
הסיפור שלי חייב להישמע לאורכה ולרוחבה של הארץ, וגם בעולם.
הספר אמנם מעלה את הטענות שיש לי כלפי המערכת אך בנוסף הוא מלמד המון מעבר לאשמה.
לא מעט מקוראי הספר הנאמנים שלי, כתבו לי שהם רותקו, טולטלו, קיבלו פרופורציות, למדו להבין אלימות סמויה מה היא ואת ההשלכותיה.
מטפלים כתבו לי שאחרי קריאת הספר הם את רואים את המטופלים שלהם אחרת, שזה ספר חובה לכל מטפל, שהספר חייב להיקרא ושהקול שלי חייב להישמע.
אני הצינור של עומר, רוני ואור ששילמו במחיר חייהם על אזלת היד של המערכת והחברה.
ואני לא סוראיה M!!!





React to WordPress