יום ראשון נוחת לו בכל הכבדות וללא הודעה מוקדמת... גם אם בכל שאר ימות השבוע קשה לפתוח את העיניים, אז ביום ראשון משום מה זה קשה כפליים. אז פתחתי קודם עין אחת, הצצתי אל השעון...התהפכתי לצד שני...פיהקתי...במאמץ ניכר פתחתי את העין השניה...

 

עכשיו לקום...לגלגל את עצמך מתוך החום של הפוך לקראת השבוע החדש. איזה דיכאון... הגוף מסרב להיכנע, להיפרד מהחיבוק החם של השמיכה. תחושה של כבדות מתחילה להתפשט בכל חלקי הגוף: הסטייק והיין של בילוי אמש במסעדת בשרים תל-אביבית נותנים את אותותיהם.

 

איך קמים עם דבר שכזה? עם הכבדות, הנפיחות עם התחושה המציקה שיש לי משקולת של עשרה ק"ג, ששקועה אצלי בבטן התחתונה,ועוד ביום ראשון! וזה כל כך קשה, ומפריע.החינוך הקומוניסטי למוסר עבודה רובץ על המצפון ולבסוף גובר על הקול הפנימי המנסה לשכנע להישאר במיטה עוד קצת. ...התגלגלתי...התעוררתי...קמתי לעוד שבוע בקצב תל-אביבי.

 

העיר הזאת חסרת מנוחה, עצבנית, גועשת, מכתיבה קצב משלה בלי להתחשב. אולי אם הייתי חיה בכפר קטן בגליל זה היה פחות קריטי. הייתי יכולה להרשות לעצמי להתנחם, הייתי מרשה לעצמי לקחת פסק זמן, לומר לעצמי שאני לא מרגישה טוב ויכולה לעשות את הדברים בקצב שלי. אבל בעיר הזאת, אין מקום להתמהמה. הכל קורה מהר, בלחץ - העבודה, החיים... את חייבת להתאים את עצמך לקצב העיר, לא יכולה להרשות לעצמך להתחבר רגע לדבר הכבד הזה שרובץ בבטן התחתונה, להתנחם, לנוח, להתנועע בקצב שלך. מי שלא מדביק את הקצב נסחף, נבלע או נפלט החוצה. לפריפריה...

כוס קפה חזק, ועוד אחת לדרך. לא, ככה לא מתחילים את השבוע. זו הסיבה שחיפשתי כל כך הרבה זמן פתרון יעיל, זמין, נגיש, נוח.  שלא מצריך השקעה בזמן או בכסף. בלי מאמץ. פתרון כזה שיאפשר לי לחולל את השינוי גם כשאני עובדת 12 שעות ביום. ואני עובדת 12 שעות ביום. כל יום, לפעמים גם בסופי השבוע. משמונה בבוקר עד שמונה בערב. ככה זה כשאת עובדת בתיירות. הקצב מטורף. שעות ארוכות שלא נגמרות. 

 

חיפשתי משהו שיסייע לעבור את ימי העבודה הארוכים והמטורפים שלי, עם עוד 10 ק"ג בבטן. כשאין לי זמן להתמודד עם הדבר הזה. זרקתי גם איזה יוגורט לתיק: משהו מהיר וטעים כדי למשוך עד ארוחת הצהרים. אקטיביה קוראים לו. יוגורט זו המצאה גאונית: מזין, טעים, קטן, זול, לא דורש זמן הכנה, בקיצור, לא מחייב. כל התכונות הנכונות לעיר הגדולה. רק התחלתי, ואני מקווה שזה יסייע לפעולת העיכול והיום יעבור חלק יותר, כבד פחות. 

 

אני כבר מרגישה את השינוי.  קל לי יותר. מקווה שגם אחרי ארוחת שחיתות הבאה מערכת העיכול שלי תתמודד טוב יותר. שיהיה לה (ולי) חיים נוחים יותר יחד. 

 

 - - - - - - - - - - 

ככה התחיל החודש שעבר. היום אני אחרי חודש, ומה אני אגיד לכם? הבוקר שלי, השבוע שלי, ובכלל ההרגשה שלי, הרבה הרבה יותר טובים.

 

 

 

 

*הערה: יוגורט אקטיביה הינו מוצר מזון ואינו תרופה.

 

 

בואי לשתף אותנו בסיפור שלך - לפתיחת בלוג לחצי כאן