מאת: דורית אברמוביץ'

שבועות רבים, יש לומר רבים מדי, יושבים ויושבות על המדוכה חברי וחברות וועדת השחרורים אל מול הסוגיה אם לשחרר את הנשיא לשעבר, משה קצב, האנס הסדרתי. עצם הדיון המתמשך, שמלווה בסיקור מכביד –בלשון המעטה, של חלק מכלי התקשורת על סבלו ובכיו של האנס, מעיד כי אנחנו הנפגעות, ובמיוחד הנפגעות של הקצב - הפסדנו במערכה זו, בין אם ישוחרר ובין אם לאו. הראו לי מקרה בו יושבת וועדת שחרורים זמן כה רב במקרה של גנב, פורץ, כזה שבנוסף גם לא מכיר בפשעיו.

 

עוד באון לייף:

 

הידיעה לפיה במו"מ שניהלו פרקליטיו של קצב, יכולה להיות פשרה מסוג חרטה כלשהי - כך נוסח - יש בכך משום מבט מבזה ומשפיל כלפי הנפגעות. הרי כולנו יודעים שגם אם ימלמל דברי חרטה, באין הכרה בהיותו אנס, ברור לכולנו שזו הצגה - רעה במיוחד.

מחקרים רבים העוסקים בתהליך שיקומן של נפגעות אלימות מינית דנים בהבדל העצום במצבן של נפגעות - מעטות מדי - שזכו להכרה ולחרטה מצד האנס לעומת אלה - הרוב- שמתמודדות עם טראומה נוספת של אי ההכרה של התוקף בפשעיו. נפגעותיו של קצב עברו מסכת תלאות מחרידה, פשעים מיניים סדרתיים נגדן מצד הנשיא לשעבר לצד התלהמות מחרידה שהתיז לכל עבר טרום הרשעתו בבית המשפט.

 

 

לא סתם אני מתעכבת על ההשתוללות והתפרצויות הזעם חסרות הרסן של משה קצב. ניהלתי את  הקמפיין נגדו יום וליל, תוך "שאני לוקחת אישית" את החובה המוסרית שיורשע על שררת כוחניותו שהתבצעה שנים כה רבות, לצד השתקה נוראה מצד רבים שידעו על כך. אודה ואומר, צמרמורת עזה אחזה בגופי, כי דמותו והתנהגותו של משה קצב דומים להחריד להתנהלותו המפחידה ומזרת האימה של מי שאנס שאותי. יש להדגיש כי רבים האנסים "המנומסים"- אלו "הנורמטיבים" עד בחילה. אלא שבמקרה שלי, ידעתי בילדותי ונערותי התפרצויות זעם והשתוללות פתולוגית של זה שאנס אותי. כי גילוי עריות אינו אקט, התעללות מינית במשפחה מתקיימת בדינמיקה של הפחדה והסתרה כל שעות היממה. אני יודעת לומר כי מעבר לפחדיי מהאנס ורעייתו ששיתפה פעולה, פחדתי עד אימה שיבוא יום רע במיוחד בו יאחוז האנס סכין בעת אחת מהתפרצויות הזעם שלו, במיוחד לאחר שאמרתי לו בנערותי- "אל תתקרב אלי יותר"- וכך הפסקתי להיות מלכתו.

 

במובן זה, שיתוף הפעולה בין קצב לבין משפחתו וסביבתו הקרובה תואמת גם היא להחריד את החוויה שלי בשעה שבנות המשפחה תקפו אותי כאשר יצאתי לעולם עם סיפור חיי, ההתעללות המינית שבוצעה בי. עד כתיבת שורות אלה ממשיכות חלקן להעביר לי מסרים שכדאי שאשתוק, ובכל פעם כאשר אני מעלה בכתובים את שואת ילדותי, אני יודעת אני כי יש סיכוי שאקבל שוב טלפון שיאיים עליי - "תשתקי".

 

הלך האימים של קצב כלפי נפגעותיו מזכיר את זה. אותו הקצב זוכה להתדיינות ארוכה שלא תתואר עקב מעמדו הבכיר. מה הוא אותו משא ומתן שמתנהל מעל לקיומן של נפגעותיו? איך ייתכן שתיגרם מנת סבל חוזרת, כה עזה, להן - כשהן נאלצות לצפות בדמותו המתנוססת שוב ושוב בכלי התקשורת, שחלקה כאמור מנסה שוב ושוב להציג אותו כמסכן? גם במקרה הזה אני יכולה לשער את כאבן העמוק כל כך של נפגעותיו שנאלצות לראות את תמונת הגבר-גבר שאנס אותן ולא מתחרט לרגע. כשנאלצתי אני לראות את החלאה שאנס אותי לפני כשנתיים, לאחר עשרות בשנים בו לא ראיתיו מיוזמתי, כמעט קרסתי פיזית, כפי שקצטניק קרס כאשר נגלה מול עיניו אייכמן, כזו היא פוסט טראומה - מורכבת כל כך.

 

הפסדנו במערכה הזאת מול קצב, בין אם ישוחרר בין אם לאו, אך ממני אליכן-ם, נפגעות ונפגעי אלימות מינית - אני רוצה לבקש, חשוב שנמשיך לספר, להיאבק, לחשוף, לשחרר את גופינו מן הסוד - כי מה שקרה מאז ההצלחה הגדולה בהרשעתו של הקצב- עת רוב החברה הישראלית תמכה בעמדת ארגוני הנשים- חייב וצריך להימשך, לא ניתן לטרוריסטים מינית לחיות בשקט, גם אם אינם מאחורי סורגים. 

תגיות