אקטיביה: אירית חזיז חוגגת בשבת
אם תרצו אין זו אגדה? אני רוצה מלא דברים ולא סתם שטותיים, דברים חשובים, מהותיים לי, לנפש שלי, לחיים שלי, so?
אתם לא ממש מכירים אותי, אז תרשו לי לספר על עצמי: אני רעייה משגעת ליורם ואימא נהדרת לאיתי נועה ואמה. אני מורה משקיענית לאנגלית, חברה טובה ותומכת למיה, רותי, קרן, אורלי, שרון, לבנה. אחות חצי מתפקדת למאיר ואילת ובת מבולבלת לדינה ומשה. ואני גם מטפלת באדיקות במערכת העיכול הרגזנית שלי.
אני אוהבת את חיי, אבל ממש קשה לי להחזיק בכל הכובעים האלה. יום רודף יום במהירות שיא, כל יום נראה כמו דף מלא במטלות שצריך לבצע, ובעוד מלא שרבוטים והערות וסימני "לא לשכוח", עד שהדף עצמו נראה מסכן ועייף ובלוי ומקומט. לפעמים יש לי תחושה שאני נראית כמו הדף בסוף כל יום. בסוף כל שבוע.
אולי התחלתי מהסוף ואני צריכה לעשות קצת סדר, כדי שתבינו מאיפה אני באה ומה מניע אותי.
בגיל 24 נישאתי לראשונה ותוך שנים ספורות הבאתי לעולם את איתי ונועה שהם היום בני 11 ועשר. איתי ונועה הם ילדים עצמאיים, שמנהלים לעצמם את החיים. מה שאיפשר לי להיות גברת לעצמי ולהנות מהזמן הפנוי שלי. לימים התגרשתי ונישאתי בשנית ליורם בעלי, שיחיה. אמה נולדה לפני שלושה חודשים. תינוקת יפיפייה עם עיניים כחולות, שיער שחור ואופי של ג'ינג'ית. והחיים התהפכו להם במאה ושמונים מעלות. אף אחד כאן בבית הזה לא נשאר בדיוק מה שהוא היה קודם. גם לא הילדים. מאנשים יפים ואופטימיים הפכנו להיות מתלוננים ועייפים סדרתיים. תעשייה שלמה שעובדת 24 שעות ביממה עבור יצור אהוב אחד שלא מפסיק לצרוח. אין יום ואין לילה.
ככל שהתקרב ערב השנה החדשה, התבוננו, יורם ואני, איך כל העולם מתכנן תכניות, ורק אנחנו רוצים אבל לא יכולים. עד שהתרוממתי על שתי רגליים אחוריות והחלטתי שגם אנחנו נבלה בערב הזה. השארתי את אמה אצל סבתא דינה, ויצאנו!
אני לא מאמינה, כשאני משחזרת: בערב ראש השנה האזרחית יורם ואני ישבנו על הבר עם עם דרינק ביד, וחזרנו הביתה ממש מאוחר, ובמצב צבירה שאני לא בדיוק גאה לספר עליו.
ובשבת בבוקר, יום יפה. התעוררתי בשעה ? ירשם נא בספרי ההיסטוריה ? 11 בבוקר.
הבית שקט. ולא הייתי חייבת לעשות כלום, כלום, כלום. נאדה. זירו. גורנישט. גם הילדים היו בהיי מהקיום הלא תובעני שנחת עלינו לשבת אחת. כל הבוקר לא הפסקנו לדסקס כיצד ננצל את הזמן, שבו יצאנו מעבדות לחירות, בצורה הטובה ביותר.
מרוב התלהבות, כל מה שעשינו היה לאכול: ג'חנון עם ביצה ורסק. עוגת תפוחים ועוגיות חמאה. גרעינים ופיסטוקים. בצהריים אכלנו חמין ריחני וחום, ששיגע לנו את החושים והריריות כל הבוקר. וקינחנו בחלה וסלטים.
נראה לכם שזה משהו טריוואלי בשבילי? שעועית, ביצה, עוגה וחלה ? יש להם דרך משלהם להתנהג בבטן שלי ולא תמיד הם עושים מה שאני רוצה. בעבר, בכל פעם שהרשיתי לעצמי לאכול כך, בטרוף ובלי חשבון, שילמתי על זה מחיר יקר וכבד. הייתי "מתנפחת" וסובלת מכאבי בטן מטורפים.
זה לא רק שידעתי שיש לי את כל החופש שבעולם להתפרע כמו שאני רוצה, כי אמה אצל סבתא דינה. הפעם ידעתי שהחופש שלי הוא אמיתי, כי מצאתי את המזור לצרותי. כבר לא חששתי מה יקרה כשאחזיר את אמה בערב הביתה, נפוחה וכואבת, בגלל שהבטן לא מעכלת את כל ההתפרעות שלי.
מכך אני כבר לא חוששת. זה כבר לא יכול לקרות לי. כי יש לי אקטיביה ואני בשליטה. וגם כשאני מורדת בכל המוסכמות ליום אחד של חופש, באקטיביה אני לא בועטת. כי לא בועטים בסוס מנצח. כמו שלא שוכחים חבר יקר טוב.
אקטיביה היא תעודת הביטוח שלי, בזכותה, אני כבר לא סובלת, לא מוציאה את כל הקיטור (תרתי משמע) על בעלי וילדי. וכשאני עושה מרד ? זה מרד חכם. מחושב. הפעם ידעתי שגם אם אני משתוללת, בערב, כשאביא את אמה הביתה, בטני תהיה קלה. מה שהיה כבר לא יהיה. ומה שהווה יהיה גם יהיה. אקטיביה, זו כבר לא אגדה. אם תרצו, כמובן.
הערה: יוגורט אקטיביה הינו מוצר מזון ואינו תרופה.
לקריאת כל הפוסטים הקודמים שלי





React to WordPress