אריאלה פלוטקין, אמנית פרובוקטיבית, החליטה לשלב אמנות ועירום בדרך מקורית: בתערוכה חדשה היא תציע למכירה תשעה פריטי לבוש שיתחילו את הערב על הגוף שלה, ויסיימו אותו, בידי הנוכחים.

"חשבתי על זה שממילא הכל בעידן שלנו מועמד למכירה, אז למה לא לשלב את המכירה כבר בשלב התערוכה?" אומרת פלוטקין, שבנתה את הקונספט של התערוכה, את סקאלת הצבעים ואת המסגרת. מגוון מעצבים מקומיים יצרו את הבגדים.

בעוד שרוב האמנים נרתעים מלעמוד חשופים על במה, עבור פלוטקין מדובר בהמשך טבעי של היצירות שלה. "בכל העבודות שלי אני נמצאת בתוך הפריים", היא מספרת. "בין אם מדובר בווידאו ארט, מוסיקה או מיצגים אחרים, ברוב המקרים אני האובייקט. נכון שחשיפת הגוף היא משהו מביך, אבל מבחינתי בפרפורמנס הנוכחי הגוף הוא מעטפת, והוא משרת את היצירה שלי".
 

"זה לא שאין לי קווים אדומים"

 

פלוטקין טוענת שהעירום הוא הכרחי: "הקונספט של לחשוף את עצמי הוא נכון לפרויקט. זה לא שאין לי קווים אדומים. אם הייתי מרגישה שהעירום שלי הוא משהו שלא אוכל לעמוד בו, לא הייתי נכנסת לזה מראש. אבל אין טעם להגביל את המיצג. אם הייתי שמה גבול של להישאר בתחתונים וחזיה, בעיני זה היה פוגם בפואנטה של התערוכה".

 

בשונה ממכירות פומביות רגילות, בתערוכה של פלוטקין אין אפשרות להמשיך הלאה לאובייקט הבא אם הקודם לא נמכר. "יש מחירי מינימום לא גבוהים לאובייקטים, מתוך כוונה שהקהל יהיה מוכן לשלם עבורם", מסבירה אריאלה. "מצד שני, אני לוקחת בחשבון שיכול להיות שהקהל לא ירכוש את הבגדים, ואני אשאר לבושה. יכול להיות שההבטחה לראות את האיברים האינטימיים שלי תישאר בגדר הבטחה קונספטואלית בלבד".

 

לטענת פלוטקין, העירום הוא לא פרובוקציה אלא חלק אינטגרלי מהמיצג. "גם אם נגיע למצב שהתחתונים שלי נמכרים ואני נשארת עירומה לגמרי, זה לא יהפוך לעירום פורנוגרפי. זו תהיה היתממות להגיד שאין חשיבות גם לקטע של העירום, אבל זה קצת יותר מורכב מזה – אני בעצם שואלת את הקהל כמה תהיו מוכנים לשלם כדי שעבודה המוצגת על הגוף שלי תרד ממני ותהיה שלכם".

"המימדים המלאים שלי מוסיפים נדבך לתערוכה"

 

בקהל יהיו גם בני משפחה ומכרים של אריאלה. "זה סיכון שאני לוקחת, ולא בפעם הראשונה", היא אומרת. "כל עוד המשפחה שלי סבבה עם זה, עם כל יתר האנשים אני יכולה להתמודד. אני באה מוכנה לכך שכל הפריטים נועדו להורדה בתנאי שאנשים יהיו מוכנים לקנות. גם אם יהיה בקהל מישהו שיתגרה מהעירום, ויעלה סרטון או תמונות לאתרים ברשת, זה לא ישנה לי. אני מרגישה שהעירום הוא הדבר הכי נכון לעבודה שלי כרגע, ועם האמת הזו אני הולכת".

 

קשה שלא להתייחס למבנה הגוף הלא דקיק של פלוטקין. "המימדים המלאים שלי מוסיפים נדבך נוסף לתערוכה. אני רואה בזה משהו מאוד חיובי כי בעצם נוצר שיח של סובלנות סביב דימויי גוף ומבני גוף הגיוניים לאנשים, ולאו דווקא מידות קטנטנות שאופייניות לדוגמניות שמתפשטות".

 

מאידך, פלוטקין לא מוותרת על האסתטיקה של הגוף. "בסופו של דבר אני מוכרת חוויה אסתטית, ולכן גם הגוף שלי צריך לדבר בשפה הזו", היא אומרת. "אני אעשה פדיקור ומניקור, אוריד שיערות וגם אקפיד על תספורת אסתטית במקומות שבדרך כלל מוסתרים מהקהל, אבל לא יותר מזה".

 

היא מקווה שהקניינים בתערוכה יתייחסו לאובייקטים כיצירות אומנות. "כיוון שמדובר באירוע חד פעמי, כל אחד מהפריטים הוא למעשה בבחינת הוט קוטור. הייתי שמחה אם הקניינים היו תולים את הבגדים ומתייחסים אליהם כאל פריטי אמנות יחודיים".

 

 

 

התערוכה תיערך ב-17.3 בגלריית שי אריה (שלמה המלך 61 תל אביב)