מרץ 1978 היה הפורים הראשון שלי בבית הספר היסודי. החבר'ה מכיתות ו' עמלו חודשים מראש על פורימון בית הספר וההתרגשות הייתה בשיאה.


במרץ 78 לא קנו תחפושות מניילון בחנות הצעצועים הקרובה. היו שתי אפשרויות: או שקיבלת תחפושת מאח/ בן דוד/ שכן או "קרוב משפחה" (עוד מונח שחלף מהעולם...) או שתפרו לך. אני בחרתי להיות "אנני אוקלי ? אשת לפידות", גיבורה בסדר גודל של "ג'סטין ביבר" של היום, פחות או יותר. היה לי פונצ'ו, וכובע מקסים ושיער הכי ארוך בכיתה. חוץ ממני היו בתכנון עוד ארבע עשרה חיילי צה"ל, דוור אחד, חלבן, שמונה מלכות אסתר, אחת ? ג'ולי מספינת האהבה, משחת שיניים אחת ומסטיק עלמה אחד. אולי אחת בעצם.


במרץ 78 אף אחד לא גילה למה הוא מתחפש. בטלוויזיה היה ערוץ אחד. הפסטיגל היה פסטיבל שירי הילדים (ואף אחד לא חלם להתחפש לדודו זכאי או אלי גורנשטיין...) כך שדמויות מהטלוויזיה לא היו ממש רלוונטיות (אלא אם כן בחרת לעשות טעות אסטטית קשה ולהיות טלפאלא או קישקשתא ליום אחד...) וכך, יכולתי לעבור פורימון שלם מבלי לדעת שמשחת השיניים הענקית שלידי היא למשל, שלומית, החברה הכי טובה שלי.


באותו מרץ 78 של התרגשויות והכנות, מרץ של כיתה א' שלי, בדיוק כשאשת הלפידות עמדה לכבוש את העולם או לפחות את בית הספר החיפאי הקטן, התחפושות נותרו מיותמות בארון.


ב ? 11 במרץ 78 נספו בפיגוע טרור נוראי בצומת גלילות, 37 ילדים, נשים וגברים שהיו בדרכם מטיול משפחות של שבת. משפחה אחת, שיצאה לטיול הזה, חזרה בלי מוטי. הבן שלה. הוא למד בבית הספר היסודי שלי. את תחנות הפורימון תפס טקס זיכרון ואת תחרות התחפושות העליזה החליפה עמידה בראש מורכן, זיכרון חזק שנשאר לילדה בכיתה א'.


 


מרץ 2011. מה השתנה? לבת שלי, אין מושג מי זאת אנני אוקלי, אבל היא בהחלט מכירה טוב את "ג'סטין ביבר", התחפושות בעיקר מניילון ולא ירושה מקרובי משפחה והגיבורות של היום הן הרבה יותר דוגמניות ופחות חדורות אידאולוגיה. פורים עוד שנייה פה. נקווה שיעבור בשלום. שלא יהיה גשם .  אמנם הטעם קצת השתנה, אבל נשתדל שיישאר בכל זאת מתוק, ושאף אחד לא יקלקל את הטעם הזה יותר, אף פעם. שיהיה חג שמח!

תגיות