ח"כ גילה גמליאל: "אני אהיה שרה"
הסוד שלי האמיתי הוא שגדלתי בשיכון עיוורים בגדרה. מאז אני לא רואה שום פגם במוגבלות.
שם ספגתי את כל השליחות שלי, כי אלה אנשים מאוד מיוחדים. את הפעילות הציבורית שלי התחלתי כשהייתי סטודנטית. הייתי יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון ואחר כך יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית. הייתי האישה הראשונה בתפקיד.
כשנבחרתי ליו"ר אגודת הסטודנטים בקדנציה הראשונה נאבקנו למען הורדת שכר לימוד ונעצרתי שלוש שפעמים. עזר ויצמן אמר לנו :"תחזרו הביתה, נמאסתם. תפסיקו להפגין". ואז נפל לי האסימון שכדי להגשים צריך להיות בכנסת ולהרים את האצבע. אז הבנתי שחברי הכנסת הם אלה שקובעים את סדר העדיפויות וגם אני יכולה להשפיע משם, מבפנים.
בחיים הציבוריים אני אוהבת את היכולת להזיז דברים, לשנות ולקדם. אני פחות אוהבת את זה שצריך להתפשר.
ויש בזה עניין של פשרות רבות. יש לך אג'נדה שאת יכולה להיצמד אליה, אבל אי אפשר לא להתפשר בדרך. יש הצבעות סיעתיות, יש משמעת סיעתית, יש תקציב. את יכולה להלחם רק על מה שאת מובילה ואת חייבת להתמקד כדי להגיע להישגים.
אני אהיה שרה.
נכון להיום אני מסתכלת על התפקיד הנוכחי שלי, על מה שאני יכולה לקדם, ונצמדת לזה. האמביציה שלי היא לממש את התוכנית האסטרטגית לקידום צעירים ולקדם כמה דברים משמעותיים בנושא.
אבל למדתי מהקדנציה הקודמת לקחת את הדברים בקצב המתאים. ראשות ממשלה? לא חושבת על זה כרגע.
לדעתי ציפי ליבני לא היתה קרובה לראשות הממשלה. אני בטוחה שתהיה ראש ממשלה אישה, כשתהיה מישהי ראויה.
לא צריך לבחור בנשים כי הן נשים. צריך לבחור במי שמתאים. לכשתגיע האישה המתאימה היא תיבחר לראשות הממשלה. עצם העובדה שציפי ליבני לא הצליחה להקים ממשלה מראה שכנראה חסר לה משהו בשביל זה.
קידמתי לאחרונה את הנושא "מקום עבודה תומך משפחה".
כשלהורים יש ראש יותר שקט ויש להם את הזמן לממש את ההורות שלהם והתפוקה שלהם גדולה יותר. זה אינטרס חברתי.
אני זוכרת שפעם, באמצע השבוע, כולם היו נמצאים מוקדם בבית אבל זה הלך ונעלם. הדרישה לעבוד מבוקר עד לילה אינה נכונה. חלק מההמלצות בנושא הן שמעסיקים יחזרו לבדוק תפוקות עבודה אישיות לא בהיבט של שעות עבודה.
למשל, היועצת הבכירה שלי מוציאה פעמיים בשבוע את הילדה מהגן. היא יוצאת בשעה שתיים וחצי, לוקחת מהגן וחוזרת לעבוד כשהילדה הולכת לישון, והיא עושה עבודה מצויינת. אני מאמינה שתפיסה חדשה בעניין תעזור להורות שוויונית. זה לגמרי ממומש אצלי ומוכיח את עצמו, גם בחיים הפרטיים שלי וגם במשרד. אגב הקמפיין הזה הוא להורים בכלל, לאו דווקא לנשים.
השוויוניות לא נמדדת בזה ששני בני זוג מביאים את אותה משכורת.
יש הבדלים ביולוגיים בין נשים לגברים שלא ניתן להתכחש להם. להיפך, הם חיוביים. אם אחד מבני הזוג מחליט שהוא רוצה להיות עקר בית או לעבוד בחצי משרה אני לא רואה בזה בעיה.
אין תפקיד מוגדר לגבר ולאישה. הכוונה היא שהכל צריך לבוא מרצון חופשי של שני בני הזוג. בעלי, למשל, רצה לקחת חופשת לידה. זה לא צלח כי החוק לא מתיר לו. החוק לא מעגן חופשת לידה לח"כית כי אני לא עובדת. אין לי מעסיק. אני נבחרת. בן הזוג יכול לקבל חופשת לידה במידה והעובדת מוותרת על חופשת הלידה שלה. אבל בפועל בעלי היה עם התינוקת.
הלידה של הבת שלי היא החוויה המכוננת בחיי. ברגע שנכנסתי להורות הפכתי להיות יעילה יותר. אין לי דפוסים של רגשות אשמה.
יש אבחנה יותר דקה בין עיקר לטפל. אנחנו הנשים יכולות לעשות מיליון דברים במקביל. האמהות העצימה אותי, חידדה לי את השליחות שלי ואת המחויבות שלי.
אני נמצאת איתה בבקרים, לוקחת אותה לגן ונמצאת בסופי שבוע. אני נהנית איתה ורוצה להיות איתה בכל זמן נתון אבל מרגישה שמה שאני עושה מקדם גם את העתיד שלה. גם העבודה שלי לא נפגעה. אני מצליחה לקדם דברים בגישה יותר נכונה, רגועה וממוקדת.
חוק ההטרדות המיניות לא נועד למנוע מאנשים בגירים, בעלי יכולת להחליט, לממש מערכת יחסים רומנטית.
ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' צריכה לקרוא לעומק את החוק. אנחנו בעד לקדם רומנטיקה אבל בין זוגות שמעוניינים בזה ולא בכפייה. החוק נועד להגן על אישה כנגד מי שמטריד אותה ומעיר לה הערות סקסיסטיות במקום העבודה וגורם לכך שהיא צריכה ללכת על ביצים. לשם כך נועד החוק.
ההתבטאויות של ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ נשמעות לי מהתקופות החשוכות בהן היו מוציאים להורג מכשפות, והן בעייתיות מאוד.
זה בא ממקום של חוסר הבנה בסיסית של איך מתנהלים הדברים נגד נשים וכנראה שגם חברות הכנסת צריכות לעבור סדנאות כדי להבין איך הדברים עובדים. הייתי שולחת את יוליה לעבוד בשטח, להסתובב ולראות את הנשים המוכות ולדבר איתן. החוויה הזו תשנה גם את הגישה שלה. אני מקווה שזה נובע מחוסר הבנה וידע ולא מאידיאולוגיה.
נשים לא מתלוננות ושותקות הרבה פעמים מתוך פחד.
הפגיעה היא בדרך כלל גם מאנשים קרובים ומהסביבה הקרובה וזה גורם לחששות כבדים וחוסר רצון להתמודד. לגבי מקרה אורלי אינס חשוב לציין שאלימות פיזית בכלל, ולא רק מינית, אינה ממוקדת בנשים חלשות. נשים סובלות גם מאלימות כלכלית ופיזית וזה חוצה מגזרים ועדות.
גם נשים משכילות ובעלות השפעה עלולות להיפגע, ועצם הטענה שאישה, במידה שהיא אקדמאית ובמעמד סוציואקונומי גבוה, סובלת פחות מאלימות אינה נכונה. נשים מהמעמד הגבוה כבולות על ידיה הבושה אפילו יותר.
ההתייחסות לנשים בפוליטיקה הישראלית בעייתית.
היו התבטאויות שוביניסטיות כלפי, אבל הניסיון במערכת הציבורית מוביל למקום שבו כבר אפשר להתעלם ולא לשחק לידי אלה שמנסים לפגוע, ואת צומחת מזה. כשאת חדשה וצעירה יכולים לגרור אותך למקומות שאת לא רוצה להיות בהן בהיבט השוביניסטי והלא מפרגן. היום הדברים האלה לא יכולים להגיע אליי.
עם מי הייתי יושבת לקפה?
אם היה לי את הזמן הייתי יושבת לקפה עם הבעל שלי והבת שלי.





React to WordPress