מה השאיפה הגדולה ביותר שלכם בתור הורים?


 השאיפה הגדולה שלי היא לדעת ולהבין בכל זמן נתון מה הצורך של הילדים שלי. כשהם קטנים הצרכים כמובן יותר בסיסיים, וככל שהם גדלים הצרכים גדלים ומשתנים איתם. כשהם כבר ממש גדולים אני יכולה לזהות שהם למדו לבקש דברים שהם לא צורך אמיתי, למשל כשהקטן שלי ? עוד לא בן שנתיים, בארוחת ערב, אחרי 5 כוסות מים אומר שהוא רוצה לשתות עוד ועוד ובעצם הצורך האמיתי שלו כרגע הוא שמישהו יכווין אותו למיטה יגיד לו לילה טוב ויכסה אותו בשמיכה.


 נכון שזה נשמע מאוד אלטרואיסטי מצידי להגיד שהשאיפה שלי היא הבנה של הצרכים של הילדים שלי. הבנת הצרכים בכל רגע נתון. אבל השאיפה הזו נובעת גם ממניעים אגואיסטים:
1. הילדים שלי הם חלק ממני כך שבעצם סיפוק אמיתי אצלם גורם גם לסיפוק אצלי.
2. כשהצרכים של הילדים שלי מתמלאים יש רוגע, שקט שלווה או איך שתקראו לזה ? אנרגיות טובות בבית שנובעות מתחושת הביטחון שלהם בי.
3. כשסעיף 2 מתקיים אני מרוויחה שעות שינה, זמן לעצמי, וזמן איכות עם אישי היקר וכמובן שאין סוף ליתרונות...


 



 בארבע וחצי השנים האחרונות שבהן אני אמא למדתי שתקשורת טובה זה דבר שנלמד ונרכש, מצריך המון הקשבה, עבודה, שיתוף פעולה. תקשורת טובה מתחילה מגיל אפס. ככל שמקדישים יותר זמן להקשבה ולמענה לצורך של ילדינו, התקשורת בינינו לבינם נהיית איכותית יותר.


 הילדים, גם הצעירים, יודעים להחזיר בתקשורת חיובית: בגיל חודשיים התמורה יכולה להיות חיוך, או מבט של הבנה, כשהתינוק גדל, נזכה בצחוק קולני של שביעות רצון, כשיוסיף לגדול יוכל להבין את משמעות הסבלנות, השיתוף, הכרת התודה והצעת עזרה גם לאמא או אבא כשהם זקוקים לה.


אני רוצה לשתף אתכם בשפה מיוחדת שעוזרת לנו ליצור תקשורת איכותית עם התינוק כבר מהרגעים הראשונים שהגיח לעולם.


זו שפה שלא הומצאה ע"י אף אחד בניגוד לשאר השפות שאנו מכירים


.זו השפה המדוברת אצל כל התינוקות בני יומם


.זו שפה שאפשר ללמוד ולהבין וע"י הלמידה לפענח את הצורך שלו או שלה


.זו שפה שיוצרת תקשורת פעילה בין האם לתינוק


.שפת התינוקות


 



.הכל התחיל באמא אחת בעלת אינטואיציה, שמיעה מוזיקלית מפותחת וזיכרון אבסולוטי לצלילים. לאמא הזו קראו פריסילה דנסטן.


כשנולד בנה תום היא זיהתה אצלו דפוסים שונים של בכי מה שהוביל אותה לאמונה שקולות התינוק אינם אקראיים ושלכל  דפוס של בכי ישנה משמעות שונה.


התיאוריה שלה נבדקה באמצעות מחקרים רבים שנערכו במשך יותר מתשע שנים והוכיחו שישנם 5 סוגי בכי עיקריים המשותפים לכל התינוקות, מכל התרבויות ,בגילאי אפס עד שלושה/ ארבעה חודשים לערך.


 סוגי הבכי האלה פוענחו בעזרת שיטות הרגעה שונות והותאמו לצרכים הבסיסיים של התינוק.


 בתום המחקר ניתן היה לראות שאדם הלומד את שפת התינוקות יכול להבדיל בין צרכים שונים של התינוק כגון רעב, עייפות, גזים וכ'ו. ולהתאים את המענה לצורך בהתאם לסוג הבכי.


התוצאה הייתה: תינוקות רגועים יותר, בוכים פחות, ועוד יתרונות רבים נוספים כגון עלייה בזמן ובאיכות השינה ( אצל התינוקות וההורים ), הנקה איכותית יותר, פחות כאבי גזים וכו.


 למרבה ההפתעה נצפה שחלק מהתינוקות שהוריהם למדו את השפה המשיכו להשתמש במילים גם לאחר שלושת החודשים הראשונים לחייהם. לעומת תינוקות שהוריהם לא למדו את השפה וסוג הבכי שלהם השתנה לאחר שלושה ארבעה חודשים.


 אז האם פריסילה המציאה שפה חדשה?


מובן שלא. אני מאמינה שאימהות שאינן חיות בעולם המודרני, נושאות את תינוקן עליהן רוב שעות היום ומחוברות יותר לאינסטינקטים הקדומים שלהן מכירות את השפה ומשתמשות בה כמובן מאליו. פריסילה רק עזרה לנו להגיע לכלי של הקשבה. כלי שנותן לנו עוד נדבך בתקשורת שלנו עם התינוק.


 


לאתר של נעה חברוני

תגיות