הבחירה האנושית בבני זוג מסתמכת על עקרון הברירה הטבעית: על פי התפיסה הזאת האדם ביסס לאורך ההיסטוריה נטיות גנטיות, שתורמות להתרבות ולהישרדות של המין האנושי.  בתהליך זה נדרש כל מין למידת השקעה שונה לצורכי רבייה והורות, ומכאן התפתחו אסטרטגיות שונות לבחירת בני זוג.

 

הגברים והנשים כאחד חותרים למקסם את הסיכוי לפרודוקטיביות ולהישרדות המין האנושי בכלל ושל צאצאיהם בפרט. לצורך כך גברים יחפשו סימנים המעידים על פריון ויעדיפו נשים צעירות בעלות מראה חיצוני מושך המעיד על פוריות, היינו עור חלק, סימטריות, שפתיים תפוחות וגזרה מחוטבת דמוית שעון חול.

 

נשים, לעומת זאת, יעדיפו גברים שיוכלו לספק משאבים שיבטיחו את הישרדותו של הצאצא שלהן. לכן הן תבחרנה בני זוג עתירי משאבים חומריים, נאמנים ומוכנים להשקעה במשפחה.

התכונות הפופולריות: אינטליגנציה, הומור ומראה חיצוני

בתקופה הזו, בה הפמיניזם הוא בלב הקונצנזוס ומבסס את מעמדן הכלכלי-חברתי של הנשים, האם השתנתה גם המגמה האבולוציונית בבחירת בני הזוג?

 

החוקרות ונדי ווד ואליס אגלי טוענות, כי התמורות החברתיות מטביעות את חותמן על ההעדפות בבחירת בני זוג.  הבחירות  האלו, לטענתן, אינן מובנות ביולוגית, כי אם חברתית. למעשה, בן הזוג האידיאלי כיום הוא מי שנחשב לבעל הפוטנציאל המקסימלי למילוי התפקיד החברתי, מה שאומר שמדובר בתופעה תלוית תרבות.

 

לדוגמה, בחברות שבהן גברים עדיין מצופים למלא תפקידים גבריים מסורתיים כמו פרנסה, בעוד נשים מצופות למלא תפקידים הקשורים בניהול משק הבית והולדה, בחירת בני הזוג תתבסס יותר על התפיסה האבולוציונית, ולפיה נשים תחפשנה גברים אשר יהיו מפרנסים טובים, בעלי מעמד חברתי-כלכלי גבוה ושהם בדרך כלל גם יותר מבוגרים מהן, ואילו גברים יחפשו נשים צעירות בעלות כישורים בתחום הטיפול הביתי.

אבל בתרבויות מערביות נראה שהדברים השתנו: כך למשל, באחד המחקרים בשנים האחרונות ציינו 250 משתתפים אנגלים, גברים ונשים, תכונות שמאפיינות אותם ואת השותף האידיאלי לזוגיות. התכונות שדורגו ברמה הגבוהה ביותר כאטרקטיביות בקרב גברים היו מראה מושך, אך גם שבת זוג תהיה אכפתית, אוהבת ואינטליגנטית או במילים אחרות "גם יפה וגם אופה", ואילו נשים דירגו בראש סולם העדפות בן זוג אוהב ואכפתי, בעל חוש הומור ונאמן.

 

בנוסף על כך, נמצאו הבדלים מובהקים בין המינים בבחירת בן זוג. בעוד נשים דירגו אינטליגנציה, אינטליגנציה רגשית, מצפוניות, גובה, השכלה, כישורים חברתיים והתאמה בערכים דתיים ופוליטיים כתכונות נחשקות בבן הזוג באופן משמעותי יותר מאשר גברים, גברים דירגו מראה טוב ברמות גבוהות יותר מאשר נשים.

עזבו את היופי, השקיעו באופי

התיאוריה האבולוציונית הצליחה במשך עשורים רבים לבסס מודל של בחירת בני זוג על פי קריטריון אוניברסלי מבוסס, שמוטבע גנטית ומונחה שיקולים ביולוגיים שהם מעל ומעבר לזמן ולמקום. התיאוריה הסוציולוגית, לעומת זאת, טוענת כי בחירת בני זוג היא תהליך מורכב, המושפע מנטיות מולדות, אך גם תלוי סביבה ותרבות.

 

מהמחקרים מהשנים האחרונות עולה כי אופיו של בן הזוג מקבל משקל רב יותר. מה שמלמד כי נשים מחפשות בן זוג שעמו יוכלו לכונן קשרים מספקים ואינטימיים, תוך שהן משתחררות מהצורך למצוא זוגיות במושגים של פרנסה ותלות.

ניתן להבין כי, לכאורה, המודל של "היפה והחנון" יהפוך לאלטרנטיבה משופרת למודל "היפה והעשיר", שכן, בעידן הנוכחי בו מתגברת המגמה שבה בעל הדעה הוא גם בעל המאה, נראה כי התואר "חנון" עבר לליגת הגברים החכמים, בעלי הפוטנציאל הכלכלי המבטיח והכאמור מושך.

 

המחקרים מלמדים שעבור נשים, ובמיוחד נשים בעלות אינטליגנציה גבוהה ותפיסות מגדריות שוויוניות, כסף לבדו עשוי להפוך פחות מושך, אם לא יתלוו אליו תכונות המעידות על אינטליגנציה וכישורים חברתיים.

 

ובאשר לגברים, נראה כי מיליוני שנות אבולוציה ותמורות היסטוריות וחברתיות לא הצליחו למחות את עקבותיהם של אינסטינקטים ראשוניים, היינו, גברים היום כמו לאורך כל ההיסטוריה העדיפו ומעדיפים נשים יפות וצעירות כבנות זוג.

 

אולם, גם עבור גברים, תפיסה חזותית איננה קריטריון בלעדי. גברים בחברות מערביות מודרניות, כמו נשים, מחפשים בנות זוג אינטליגנטיות, בעלות אישיות נעימה ואינטליגנציה רגשית גבוהה, אך שגם תהיינה בעלות יכולת להשתכרות כלכלית. זאת על פני התכונה המסורתית של ניהול  משק בית שנחשבה בעבר כתכונה נשית נחשקת.

 

כך או אחרת, נראה כי העשורים הבאים מציבים בפני שני המינים אתגרים חדשים במטרה לעמוד ברף הגבוה שמציבים המודלים המעודכנים של הגבר והאישה האידיאליים. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי התיאוריות האבולוציונית והחברתית מסבירות פן מסוים של תופעת בחירת בני זוג.

 

בנוסף אליהם קיימים גם הסברים מעולם הפסיכולוגיה החברתית הטוענים לבחירה של בני זוג הדומים לנו במאפיינים חברתיים ואישיותיים והסברים פסיכואנליטיים שטוענים, דווקא, כי קיימת העדפה לא מודעת לאנשים שדומים להורינו או העדפה לאנשים שמספקים לנו חסכים נפשיים כמו הערכה עצמית.

 

הכותבת היא דוקטורנטית וחוקרת במרכז לחקר ולימוד המשפחה באוניברסיטת חיפה