אני נזרקת, כמו במכונת זמן אכזרית, שמונה שנים אחורה.האז אובחנתי כחולה בדלקת כבד.

אצלי זה קרה לא בגלל משככי כאבים אלא כתוצאה מנטילת אנטיביוטיקה שנרשמה לי ע"י הרופא שלי.

 

אני זוכרת שבועיים שלושה  של עייפות קיצונית. חשבתי שזה בגלל שראיתי אז את "24" ברצף, עמוק לתוך הלילה.

ואז התחילו הקאות בוקר, כשלתומי חשבתי שאולי אני בהריון.

 

ואחר כך נהייתי נורא עצבנית. כל כך לא אני, שמשייטת ביומיום על גלי שאנטי.

 

ועדיין לא הבנתי שמשהו לא בסדר. אני טובה בהדחקות.

ואז הגעתי למכון הכושר.

ולא הצלחתי לדחוף את המשקולות הרגילים שלי. אני דוחפת והמשקולת לא זזה.

ואז נפל לי האסימון.

אני חולה.

 

למען האמת הייתי בטוחה שיש לי משהו נורא רציני. ולכן כשהגיעו התוצאות של בדיקת הדם ? ראיתי אותן עוד לפני הרופא שלי- שמחתי מאד. הפטיטיס. יש לי רק הפטיטיס.

לא הבנתי למה הרופאות שהיו שם בתל השומר נתנו בי מבט עצוב ומזועזע גם יחד.

התיאבון שלי הפסיק בבת אחת. פתאום לא יכולתי לאכול כלום, חוץ מסוכריות גומי  של עלית.

העברתי ששה חודשים מחיי כשאני ישנה במשך רוב שעות היממה  ומעורפלת ביתר הזמן.

 

בשעות הערות שלי ראיתי לראשונה בחיי טלויזיה בצורה אינטנסיבית.  ראיתי את רוב התכניות של  סקס והעיר הגדולה,- זה ילך וידרדר מכאן, אני מזהירה?- ראיתי תכנית על דוגמניות בגדי הים של ספורט אילוסטרייטד , ואפילו עקבתי בדבקות אחרי  הריאליטי שהיה אז ? "קחי אותי שרון". . אני זוכרת שהיא בחרה באיזה שהוא שלב בבחור שהיה פקיד מס הכנסה,  ואני זוכרת מצויין שאמרתי לעצמי ? ברור שהיא לא עצמאית.

 

היום כשאני חושבת על זה זה היה סוג של נסיגה קוגניטיבית. אין לי כלום נגד טלוויזיה (גם לא כלום בעד, למען האמת) אבל בהייה ברצף בתכניות, ומעורבות רגשית בתכנית ריאליטי זה ממש לא אני.

בביופסיה שעברתי , הרופא שלי סיפר לי כשהוא מצחקק- הפתולוגית הרימה עיניים מהמיקרוסקופ ושאלה: הפציינט עדיין חי?

(כן, יש גם רופאים כאלה).

 

אחר כך נסעתי להדסה, למומחית  נוספת שהסתכלה על המשטחים מרקמת הכבד שלי.

התחילו לדבר, לא איתי כי לא בדיוק ידעתי מה קורה לי, עם המשפחה, על אפשרות של השתלת כבד.

ואז , בלי שום הכנה, בדיקת הדם הראתה שיפור קל.

 

פעם ראשונה מזה כמה חודשים שהאנזימים של הכבד שלי עברו מנסיקה מטאורית לירידה קטנטנה. 

וירדו.

וירדו.

וכמו שאמרה הפתולוגית מהדסה ? הכבד הוא איבר מופלא. אלא בדיוק היו מילותיה. יש לו יכולת התחדשות.

ואני חזרתי לחיים.

שירלי מרדר. אני מחזיקה לך אצבעות.

 

לבלוג של ד"ר שלומית לוי