בתחילה ארצה להדגיש,  ולא אפתיע בדבריי, כי ביני לבין שרה נתניהו פעורה תהום של מעמד, תפיסה פוליטית, ראייה ופרקטיקה פמיניסטית- ואין ספק שהיא ואני נמצאות משני צידיו הלא שווים של המתרס.

 

אין בטענתי כדי לבוא להגנתה של אשה הגמונית כמותה, אלא לטעון אל מול תגובות לראיון שהיה עמה, גם כאלה מן השמאל, שבחרו להלך בדרך הפופולארית-הקלה- ולהשמיצה על מראיה ולא על התכנים החמורים כל כך של מדיניות ותאוותנות לאומנית של ראש הממשלה.

 

כמה קל לקרוא לה "מיס פיגי"

 

כמה קל ומה נעים להצטופף אל בדיחותה שאותי לא מצחיקה ולמקד מבט על גופה ופניה של שרה נתניהו, לכנותה מיס פיגי (שהייתה להלן דמות קסומה אך לא לכך התכוונה מדורת השבט שנגדה), וכך לגלוש מביקורת הכרחית וראויה אל שפה שוביניסטית עד מיזוגנית תדירה. 

בעת כה קשה וחמורה בה אנו נאבקות/ים נגד מדיניות פשיסטית גזענית של ממשלה והעומד בראשה, בתקופה בה כה רבות ורבים חיים תחת איום של ממש ממעצרים, אלימות, וחוקי אפליה וגזענות סדרתיים, ובזמן בו אנו מגלות ומגלים כל העת עד כמה מתרחבת התמיכה בשלטון לאומני שדמוקרטיה עבורו היא רודנות על מיעוטים, יש לשים לב שבעתיים לא לגלוש בחדווה אל חברותה שמדברת מבלי משים בשפה הלקוחה מתרבות שוביניסטית של יחסי כוח בין גברים לנשים.

 

יש לזכור כי יש קשר ברור ובהיר בין מיליטריזם של חברה לבין אלימות גואה כלפי נשים, שממילא נובעת מהחפצה סדרתית והפיכתנו במבט הגברי לכדי לא יותר מחפץ שאמור לשרת מיתוס של יופי אכזרי.

 

איפה הביקורת על עובי בשרו של ביבי?

 

לדעתי, דווקא אלה שכמותי, שנאבקות ונאבקים נגד אלימות וכיבוש על כל תחומיו, חשוב שיהיו זהירים שבעתיים באופייה ותכניה של ביקורת נגד אישה, גם כאשר היא בת זוגו של ראש ממשלה מסוכן, וגם כאשר היא ממהרת בגלוי ויודעין להגן ציבורית על אותו שליט גזען. הבה נבקר את דבריה, בואו נמשיך להתנגד אינטנסיבית למדיניותו, אך אל תפספסו ותמעדו בדיוק אל אותה שפה שממנה נובעות שלל אלימויות.

 

 

כי אנחנו, הנשים, לא מוכנות להישפט או להיות אובייקט לבדיחות על מראנו החיצוני, כי אנחנו הנשים, סובייקטים - אז נדרש שתתייחסו לתכנים שמועלים ולא לקלות השוביניסטית של בדיחות על מראה חיצוני.

מדוע זה לא נשמעה עד כה ביקורת על עובי בשרו של ביבי או שאר פמלייתו, מדוע לא הומצא כינוי מבזה כלפי מראהו של ראש הממשלה ומדוע כלפיו אנו מפנות ומפנים התנגדות הכרחית על מדיניות גזענית וכלפיה אנו ממקדים מבט הגמוני-תרבותי שמלעיג את מראה החיצוני במקום לבקר כראוי את התכנים שהיא מביאה אל המרחב הציבורי?

 

אל מול ממשלה מסוכנת שכזו נדרשת ונתבעת סולידאריות מתנגדת רחבה, נדרש להדגיש את החיבור בין דיכויים, חובה להכיר בקשר האינהרנטי בין אלימויות, בין אונסים ובין כיבושים.

 

 

אומר זאת שוב, כפי שאני נדרשת תכופות בהקשרים כה רבים, הבה נמקד את הביקורת מול ממשלה והעומד בראשה, הבה נבקר גם את בת הזוג של האחד בהיותה מתוזמנת איתו על מדיניותו וערכיו, אבל בל נעשה זאת תוך שימוש בשפה שוביניסטית-מבזה. בדרך הזו אנו עלולים להימצא מפרידים בין אלימויות ובין דיכויים, וממילא כך נישאר לחיות בחברה אלימה כלפי שלל מיעוטים פוליטיים, ובהם נשים.

 

ובמלים שממילא לא אני המצאתי, אך נמצאות כל העת נכונות, לא ניתן לבקר את האדון בכליו-להלן בשפתו, כי אחרת כליו יכריעונו וניוותר חיים בתוך כיבושו.

תגיות