עד גיל שלושה ? ארבעה חודשים המערכת הרפלקסיבית היא אחת המערכות הדומיננטיות אצל התינוק . לכן, רוב התהליכים הגופניים בגילאים האלו הם תהליכים שאינם רצוניים ומופעלים ע"י מערכת המזכירה במקצת "טייס אוטומטי", עד שהתינוק יבסס את תהליך הלמידה ויילמד לעשות חלק גדול מהן בעצמו.


אנחנו מכירים סוגים שונים של רפלקסים, לדוגמא רפלקס מורו המוכר יותר כ"רפלקס הבהלה", רפלקס הזחילה, רפלקס האחיזה, ועוד רפלקסים נוספים. חלקם יישארו במערכת בצורה זו או אחרת וחלקם יעברו שדרוג, ייטמעו בה ויהפכו לחלק מההתנהגות הרצונית. לדוגמא רפלקס האחיזה יהפוך ליכולת לאחוז חפץ ולשחרר אותו באופן רצוני.  


שפת התינוקות מתייחסת למערכת הלא רצונית של התינוק. הבכי קשור לרפלקסים השונים בגוף, רפלקסים שונים מגורים מצרכים שונים. בשל כך נוצרים מספר סוגים של בכי הניתנים לייחוס לצרכים הבסיסיים של התינוקות. 


המילה הראשונה בשפת התינוקות היא מילה שמשמעותה היא: "אני רעב, תנו לי לאכול". או בקיצור: "נה". 


כאשר מתחיל להתפתח אצל התינוק רעב, מתחיל להופיע אצלו רפלקס הנקרא רפלקס המציצה. השילוב של בכי ושל רפלקס המציצה המניע את הלשון בצורה מסוימת בחלל הפה, יוצר צליל שנשמע כמו האות נון.  כמובן שישנן וריאציות שונות וכל תינוק בוכה בצורה מעט שונה, אבל האות נון נשמעת בסוגים השונים של הבכי.


בעבר היה נהוג להאכיל תינוק בכל שלוש שעות. גם אם הדרישה שלו היא גדולה יותר וגם אם הדרישה שלו היא פחותה.  אמי סיפרה לי שכאשר אני, בכורתה נולדתי, זו ההוראה שקבלה מטיפת חלב. לכן הייתה מעירה אותי באמצע הלילה בכדי להאכיל אותי למרות שהייתי תינוקת גדולה ששקלה ארבעה קילו בלידה, עלתה יפה בעקומות והדבר היחיד שרציתי לעשות במהלך הלילה אחרי יום מפרך של תפקוד כתינוקת הוא לישון.  מאידך אם הייתי בוכה "ללא סיבה" באמצע היום אני מניחה שלא היה עולה על דעתה שאולי אני רעבה או צמאה מכיוון שזהו איננו הזמן שלי לארוחה. (הרי תינוקות אוכלים כל שלוש שעות...)


תינוקות הם לא שעונים, מנגנון הרעב והצמא שלהם איננו מדויק והוא משתנה בדומה אלינו המבוגרים בהתאם לפעילות הגופנית שבצענו, רמת העייפות שלנו, האם מזג האוויר בחוץ הוא יבש או לח וכמובן שישנן גם קפיצות גדילה בהן התינוק מפתח רעב של חייל שחוזר הביתה אחרי 28 ימים בצבא...


ומעבר לכך כל תינוק הוא אינדיבידואל, כל תינוק נולד במשקל שונה, להורים שונים, עם גנים שונים וקצב התפתחותו שונה ולכן אי אפשר לקבוע זמני אכילה קבועים לכל תינוק. 


ישנה חשיבות גדולה למתן הארוחה של תינוק לפי דרישה מכיוון שזהו הבסיס להתפתחות הפיזיולוגית של התינוק. מעבר לכך ישנה החשיבות של מתן מענה לצורך ? חשיבות רגשית. כאשר התינוק חש שניתן לו מענה הולם לצורך שלו הוא מפתח תחושת בטחון בסביבה שלו, בהוריו, וגם בטחון עצמי ? "בקשתי משהו וקבלתי. יש לי את היכולת לבקש."


אז חשוב מאוד להאכיל את התינוק כאשר התינוק מבקש לאכול. וכאן באה לעזרתנו המילה "נה" בשפת התינוקות. המילה נה עוזרת לנו לזהות מתי הצורך של התינוק הוא רעב. כך גם נוכל לדעת שכאשר התינוק בוכה "אאו", "איר" "הה" או "אה" זהו צורך אחר שחשוב לתת לו מענה הולם ומתאים ולא מענה של אוכל.


חשבו על עצמכם במצב בו אתם חשים כאבי בטן מסיבה כלשהי ומישהו מנסה להאכיל אתכם עוד ועוד? האם הדבר ישפר את הרגשתכם? מובן שלא. יש סיכוי גדול שהכאב יחמיר. כך למשל כאשר תינוק בוכה: "יש לי גזים, כואבת לי הבטן" ואמא בתגובה נותנת לו לאכול יש סיכוי שהמצב יחמיר לאחר הארוחה ועצמת הבכי תעלה במספר דציבלים.


או חשבו מה חושב לעצמו תינוק שכאשר הוא בוכה: "החיתול שלי רטוב, שמישהו יחליף לי.."  מקבל בתגובה עוד ארוחה... מכירים מבוגרים שמשתמשים באוכל כפתרון לכל בעיה? האם זוהי דרך פעולה בריאה לדעתכם?


                                                                               


כאשר אנחנו מנסים לפתח תקשורת עם ילדינו חשוב מאוד שהמענה יהיה מענה מתאים. אמא שתאכיל את תינוקה בזמן בו הוא מבקש לאכול ולא בזמן אחר תוכל לזכות בתינוק רגוע יותר, תינוקות יונקים שהוריהם למדו להבין את שפתם יוכלו לספק לאמא זמן מנוחה כאשר הצורך שלהם הוא שמישהו ישכיב אותם לישון או יעזור להם לשחרר גרעפס ויקבלו גם זמן איכות עם אבא או עם הסבתא שיאפשרו לאמא לנוח ולנצל את משכב הלידה בצורה הטובה ביותר, כזו שתאפשר צבירת כוחות לקראת חווית ההורות.


 


המידע המובא כאן הוא טעימה בלבד משפת התינוקות, חשוב מאוד לא להשתמש בשפת התינוקות אלא אם כן למדתם אותה לעומק. בכדי שלא ייווצר מצב של פירוש לא נכון של צרכי התינוק.

תגיות