אנשים שמכירים את העיסוק שלי בטריאתלון נשים, מעריצים אותי מצד אחד וקוראים לי "משוגעת" מצד שני

בעיקר בגלל העובדה שהעיסוק שלי בטריאתלון נשים בא לפני הרבה דברים אחרים. אני משקיעה בספורט שעות, גם בשבתות, ההקדשה הזו היא לא תמיד מובנת לאנשים.

עד לפני כמה מאות שנים נשים בכלל לא נכנסו לתחום. ולמרות הקדמה, עד היום, הצלחה של אישה בעולם הספורט דורשת העזה, נחישות ורצון עז. 

 

העיסוק שלי הוא בעיקר בהעצמת נשים בספורט. השנה העמותה לטריאתלון נשים, החליפה את שמה לעמותה להעצמת נשים בספורט. זה תחום שמאוד מעניין אותנו כגוף. אנחנו עובדים עם איגוד ספורט, עם עיריית הרצליה, שהעומדת בראשה, יעל גרמן, פנתה אלינו אישית ומאז היא תומכת רעיונית ואפילו עצמה השתתפה בטריאתלון.

 

 

פעם הגדרתי את עצמי כפמיניסטית מורה ואמא. היום אני רק טריאתלטיסטית. 

לא כי כל השאר לא חשוב לי, אלא כי העיסוק בו הוא כל כך ייחודי בעיניי לעומת שאר הדברים, שההגדרה שלי את עצמי סובבת סביב זה.

 

 

בתי תמר ז"ל, שעל שמה נקרא הטריאתלון, רצה כבר בטריאתלון הנשים הראשון ב-1994, אבל היא התעקשה לעשות את זה איתי.

ברגע שסיימנו את המסלול נולדה הססמה "כל אחת מנצחת", כי זו תחושה אדירה של גאווה ואושר וזו תחושה ממכרת. תמר המשיכה להתאמן לקראת הטריאתלונים הבאים, והספיקה להשתתף בעשרה טריאתלונים במסגרות שונות. היא נהרגה במהלך אימונים לאחד מהם, כשרכבה על אופניים לפגוש ידיד באיילון. החלטנו לתרום את איבריה.

כל אחת יכולה לעשות מה שהיא רוצה בחיים. לא רק בספורט.

בכלל, ככה נשים אמיצות חיות - הן יכולות, רוצות ומעזות. מילת המפתח היא להעז לעשות משהו חדש, להרחיב את הגבולות, להעז להיות גאה בעצמך ובדרך החיים שאת בוחרת לעצמך.

 

זה החלום שלי: שכל אחת תממש את עצמה בכל תחום שהיא רוצה, ותפרח ותתפתח הלאה, בידיעה שהיא מסוגלת והיא מנצחת. אם גם אני יכולה אז כל אחת יכולה. יש נשים עם מגבלות פיזיות שצולחות את הטריאתלון.

 

 

מחלת הסרטן לא קובעת לי את היום יום.

בכל אימון אני  מרגישה בריאה. אני לא נכנעת ואני ממשיכה בעשייה. אני רצה קדימה, אני עושה בהתאם לכוח שלי. אבל כל דבר שאני עושה נותן לי עוד כוח. והרופאים צריכים להתמודד עם זה, הם שמים לי גבולות ואז הפרשנות שלי לגבולות האלה הם שלי. שחיתי 21 ק"מ, למרות שתי תאונות שבהן ריסקתי את עצם הבריח.

 

מגבלה פיזית היא לא מגבלה.

כל אישה יכולה לצלוח את הטריאתלון. יש נשים שלא עשו מעולם ספורט, יש נשים שיש להן מגבלויות פיזיות,  ועדיין הן עושות את זה ומסיימות, וחוזרות שנה אחר שנה. השנה, למשל, משתתפות בטריאתלון נשים מ"אתגרים", והן עושות את זה. בליווי צמוד שלנו, אבל הן מסיימות את המסלול.

צריך רק להאמין ביכולות שלך.

לפני 11 שנה הוקמה בהרצליה קבוצה של נשים שרצו להשתתף בטריאתלון. קראנו לקבוצה "קבוצת תמר". הן היו 15 נשים שמעולם לא עשו ספורט והיו כאלה שאפילו לא ידעו לשחות, ולא האמינו ביכולות שלהן. אבל אז הגיע מאמן שלא נתן להן לפקפק בעצמן. עד היום עשר נשים מתוך הקבוצה ממשיכות להשתתף בטריאתלון. הוא פשוט האמין בהן ולקח כל אחת ברצינות.

תמר כל הזמן איתי.

המטרה שלי לזכור את תמר, את רוחה, את המהות שלה, האנרגיה החיובית. לפעמים באימונים, אני מרגישה את היד שלה נוגעת בי ועוזרת לי להמשיך. כל הזמן תמר מוצאת דרך להגיע אלינו. הנה, השנה יש לנו תורם שמשיחות איתו הבנו שהוא היה באיילון באותו יום שתמר נהרגה. היא מוצאת הרבה דרכים להגיע אלינו.

 

נשים צריכות ללמוד להיות במרכז.

הטריאתלון מאפשר לנשים להחליט ולעשות מה שהן רוצות. כל אישה רוצה וצריכה שאנשים אחרים יעריכו אותה. ההשתתפות בטריאתלון היא לא רק חוויה אלא גם  הצהרה שאת יכולה להשיג כל מה שאת רוצה.

 

עם מי היית רוצה לשבת לקפה?

כמובן עם תמר.