האהבה תנצח? על טיפולי פוריות
רק אהבה תנצח... כך אמר לי אבי כשסיפרתי לו על גירושיהם הבלתי נמנעים של חברתי משכבר הימים. "אבל אבא האהבה כאן כבר ממש לא תנצח" אמרתי לו והעובדה היא שכאן היא לא ניצחה, אך הוא היה בשלו, יש משהו בהגיעו לגיל 60 פלוס שהפך אותו לאופטימיסט חסר תקנה וכמובן גם כאן.
חשבתי עם עצמי רבות על המשפט הזה ואני לא יכולה שלא לתהות לגבי מהותו.האם באמת רק אהבה תנצח? והאם אהבה יכולה לנצח הכל?
האם אהבה יכולה לנצח מחלה פתאומית שמגיעה יום בהיר אחד ללא שום התראה מוקדמת? שהופכת את עולמו של החולה, עולמם של הקרובים, משנה סדרי עדיפויות ומעררת את מה שעוד עתיד להיות. מחלה פתאומית מגייסת את כל הכוחות ואת כל הסובבים להילחם בעבור החולה, ההתגייסות הזאת מחזקת את האהבה אבל לא תמיד ובעצב אני אומרת שלא בטוח שלאורך זמן. היא מכניסה לפרופורציות, מחדדת את העיקר ומראה שיש לנו הרבה מאוד כוחות, כל אחד בנפרד וכמובן כמשפחה.
האם אהבה יכולה לנצח בגידה לאחר שנים של שותפות וחברות עמוקה? גם כאן אני לא ממש בטוחה שאהבה תנצח את המכשולים הרבים שעוד עתידיים לאותו זוג ולשיקום הארוך והכואב של המערכת. אני לא בטוחה שלא הייתה שם אהבה למרות הבגידה, אבל אני ממש לא בטוחה שאהבה יכולה להיות חזקה יותר מזיכרון או שברון לב. גם כאן אהבה יכולה להכניס פרופורציות ואולי אף להראות לבן הזוג הבוגד מה הוא עלול להפסיד, אך תהליך השיקום הוא ארוך ולעיתים לא שורדים אותו.
כשפיטורים מרסקים את הבית ואת הביטחון, לרוב בן הזוג השני מחזק באהבה ומשרה אופטימיות ואור בקצה המנהרה. כשמגיעה מחלה פתאומית מגייסים את כל הכוחות ונלחמים לרוב כחזית אחת לצד האהבה. כשמתגלה הבגידה, ישנם מיקרים שנלחמים עבור הבית והמשפחה, עבור העבר ובעיקר רוצים עתיד טוב יותר.
אך מה קורה לזוג שעובר טיפולי פוריות? מי לוקח בעלות? מי מתגייס אל המטרה? מי הוא החזק ומי הוא הנתמך? האם הדרך משותפת או שכל אחד מתמודד לבד?
יושבים מולי זוגות ונשים אשר כל עולמם סובב סביב הרצון והכמיהה לילד. הם מגיעים אלי לפעמיים אופטימים בתחילת הדרך ולפעמים כואבים אחרי מסע ממושך וארוך של טיפולים. רואים את האהבה שלהם, היא משנה את מהותה, היא קיימת כמובן אבל במובנים אחרים. יש זוגות מתחברים בתהליך, מרגישים כיחידה אחת ותומכים האחד בשני כמסע אל עבר ההורות, וישנם אלה המרגישים את האשמה, מנסים לאחות את השברים, מגלים פתאום שהזוגיות לא חזקה כפי שהם חשבו אבל שהאהבה קיימת.
אני ממליצה לשני סוגי הזוגות לא לשכוח את המטרה. גם אם אתם נמצאים בתהליך כצוות מגובש או כשני אינדיבידואלים עם מטרה משותפת אל תשכחו את האהבה. ישנם קשיים, ישנם חילוקי דעות, ישנם ריבים והורמונים אשר מנהלים את עולמינו ובעיקר מכתיבים את קצב החיים, אבל ישנם גם אתכם, שני אנשים עם אותה מטרה, להיות הורים בסוף המסע.
נכון שהייתם רוצים שזה יהיה אחרת, שתיהיו כמו כולם, אבל אתם לא אז במקום לבזבז אנרגיות על מה יכל להיות, תחליטו שהמטרה מקדשת את האמצעים ואל תשכחו את עצמכם וכמובן את האהבה. האהבה שתהפוך אתכם מזוג למשפחה, האהבה שתהפוך את עולמכם למאושר יותר, שלם יותר ושווה הרבה יותר עבורכם, לא?
React to WordPress