מאת: מערכת און לייף

ייתכן שהגבינה עם הגושים כבר יצאה לרובנו כבר מכל החורים, אך מהדורות החדשות עדיין גועשות וחברי כנסת ובעלי עניין לא מפספסים הזדמנות להגג בתקשורת. עם זאת, ההנחה היא שהישראלים לא יודעים למחות וללכת עם חרם צרכני עד הסוף, רובנו מסתפקים בלהקליק לייק בדף בפייסבוק. אך מתברר שיש אנשים ברחבי העולם שמצליחים במאבקים, קטנים כגדולים.

 

עוד ב-Onlife:

 

חרם על אוטובוסים בארה"ב: בין החלוצות הראשונות למאבק צרכני חשוב הייתה רוזה פארקס, שהדגימה מאבק זכויות צרכניות עוד בשנות ה-60. בשנת 1955 סירבה פארקס לפנות את מושבה לאיש לבן מה שסחף את מרתין לותר קינג לתמוך בחרם האוטובוסים של מונטגומרי, אלבמה בארה"ב שאותו הובילה האישה האפרו-אמריקאית האמיצה.

 

פארקס נעצרה לאחר סירובה לפנות את הכיסא. זאת, בהתאם לההיררכית הישיבה באוטובוסים הנהוגה - הלבנים מתיישבים בחלקו הקדמי של האוטובוס והשחורים בחלק האחורי. במידה שלא נותר מקום לאדם לבן, הנהג היה מורה לאדם שחור לפנות את כסאו לאיש הלבן.

 

כוח הקנייה החזק ביותר בתחבורה הציבורית היה של הציבור השחור - והייתה לכך תרומה מכרעת למאבק. הקהילה השחורה החלה לנוע ברגל ואף ארגנה הסעות של בעלי מכוניות שחורים אשר התנדבו להסיע את חברי קהילתם. העירייה כתגובה הפעילה לחץ על חברות הביטוח לבטל את הפוליסות של בעלי המכוניות השחורים, מה שלא הצליח לעצור את המחאה והחרם הצרכני גרם לגירעון כלכלי משמעותי לחברת האוטובוסים העירונית. לבסוף החרם הכריע את הכף לביטול ההפרדה הגזענית.

 

ביל קלינטון העניק לרוזה פארקס בשנת 1983 את מדליית החירות הנשיאותית ואזכור שמה בהיכל התהילה לנשים של מישיגן. ב-1999 קיבלה פארקס את מדליית הזהב של הקונגרס על שום פעילותה נגד גזענות. כמו כן, זכתה פארקס לדרך רוזה פארקס על שמה, כמובן, בעיר סנט לואיס במיזורי בארה"ב. אה, ובוודאי, שמה מתנוסס בגאון על גבי בר תל אביבי. כבוד.

Buy Nothing Day החל בצפון אמריקה כמחאה צרכנית כנגד תרבות הצריכה שהתעוררה לאחר חג ההודיה עמוס הקניות. האמן Ted Dave הקנדי, שהשתייך ל"מכסחי הפרסומות", החל את החרם בספטמבר 1992 בוונקובר במטרה להנחיל לחברה הקנדית את המושג צריכת יתר. בשנת 1997, הועבר החרם ליום שישי השחור (הנקרא כך משום שבספרי החשבונות רווחים נרשמו בדיו שחור)  מהעמוסים ביותר ברשתות השיווק האמריקאיות. יום זה פותח את עונת המכירות לקראת חג המולד.

 

המחאה התפשטה מקנדה ליותר מ-65 מדינות בעולם וקמפיינים שיווקיים לקידום המחאה צצים ברחבי העולם דוגמת בריטניה, אוסטריה, גרמניה, יפאן, ניו זילנד, הולנד, צרפת ונורווגיה. בישראל, יום ללא קניות צוין לראשונה ב-1998 על ידי עמותת אנונימוס אשר עסק בזכויות בעלי חיים ופחות בתרבות הצריכה.

 

חלק מהמדינות המשויכות לחרם מעודדות עיסוק בתכנים חלופיים ביום ללא קניות, דוגמת נציגי תנועות חברתיות אשר מייעצות לצרכנים כיצד להיפטר מהתלות ב"כרטיסי האשראי השטניים", ומעודדים טיולים בטבע אשר מסיתים את העיסוק מצריכה. על אף הצלחה מסויימת, קשה לומר שהרשתות והחברות השונות מרגישות את זה בכיס.

 

"המינרלים נשארים אצלנו"

מים בבקבוקים? לא בכפרנו. חברה אוסטרלית מצאה את אזור הכפר הקטן, בונדנון באוסטרליה, ככדאי להקמת מפעל למים מינרליים ולשאיבת מים ממעיינות. התושבים של הכפר הקטן החליטו לצאת למחאה והצליחו, כנגד כל הסיכויים, לאסור מכירה של המשאב הטבעי בבקבוקים.

 

המניע של מחאת הכפריים היה הזיהום שנגרם מתעשיית המים לסביבה. בקבוקי הפלסטיק מכילים נפט מה שגורם לבקבוקים המתחממים להפריש חומרים פטרוכימיים לתוך המים שאנחנו שותים. כמות החיידקים שמצויים במים מינראליים גבוהה בהרבה מהמים בברז ותעשיית בקבוקי המים המינרליים אחראית למאות אלפי טון של גזי חממה שמשתחררים לאטמוספירה.

 

ההחלטה התקבלה ברוב קולות - תושבי הכפר התיישבו סביב שולחן, בשנת 1999, וערכו הצבעה. ממש ככה. הצבעה. רק אדם אחד בבונדנון הצביע נגד מפאת חששותיו שאנשי הכפר יעברו לשתות מים מוגזים כתחליף. למרות החשש בפגיעה בכלכלה המקומית כתוצאה מההחלטה, בעלי החנויות האוסטרליים בירכו על ההחלטה.

עד המוצרלה. אלפי איכרים איטלקיים ופעילי חקלאות איטלקיים התאגדו ומחו בגבול אוסטריה, בקיץ 2010, על ייבוא של מוצרלה לא ראויה מגרמניה. לפי הגדרתם זו הייתה "תת איכות של מוצרלה".  הסיבה לסקנדל לא קטן שעוררה מוצרלה היתה הפיכתה לכחולה, עקב הידבקות בחיידקים. האיטלקים הגאים שרואים את המוצרלה כמוצר הדגל הלאומי של איטליה לא היו מוכנים לפגיעה במוניטין. האגדה מספרת כי המוצרלה הראשונה נולדה במפעל בדרום איטליה, חבל קמפניה. המאכל המוכר ביותר של המוצרלה הוא הפיצה, מה שמחזק את גאוות האיטלקים.

אומנם המוצר יוצר בגרמניה, אך השם שטבוע על האריזה מזכיר שם איטלקי. שר החקלאות האיטלקי טען כי אי ההקפדה גרמה לאיטליה לנזק תדמיתי מאחר ואיטליה נתפסת כשוק אוכל איכותי ומוקפד. אות המחאה של החקלאים היה להכריח, בו במקום, את משמר הגבול אשר בודק את התוצרת הנכנסת להטיב עם הצרכנים האיטלקיים ולדקדק בבדיקות.

 

החקלאים הריעו: "אנו רוצים לדעת מאיפה התוצרת מגיעה ולאן היא הולכת. לאנשים שקונים באיטליה יש את הזכות לדעת מה הם קונים." גם שר החקלאות האיטלקי, אשר השתתף במחאה. על רקע המקרה הוא החליט לחוקק חוק אשר מחייב את יצרני החלב למסור פרטים על מקור המוצרים שלהם.

שיגעון הפרה. 15 אלף מפגינים דרום קוראנים השתתפו בקטטה המונית עם המשטרה המקומית בשנת 2008 עקב החלטת הממשלה לייבא בשר מארה"ב. זאת, לאחר איסור של 5 שנים לייבוא, בעקבות מקרי הפרה המשוגעת. המשטרה ניסתה לפזר את ההפגנה בעזרת תותח מים. המפגינים מאידך השתמשו בחבלים על מנת לגרור את רכבי המשטרה אשר ניסו לחסום את כניסת המפגינים למשרדי הנשיאות ובאבנים וצינורות פלדה אשר הושלכו על אנשי החוק. יותר מ-100 מפגינים נפצעו.

 

חשוב להבין שעד 2003 הייתה דרום קוריאה שוק ייצוא בשר הבקר השלישי בגודלו של ארה"ב. ההפסד של השוק האמריקאי עקב החקיקה של דרום קוריאה עמד על 4 מיליארד דולר. לאחר משא ומתן בין ארה"ב לקוריאה, ובעקבות המחאה האלימה, הוחלט במעין פשרה לשוב ולאפשר לייבא לדרום קוריאה בשר בקר - אך בן פחות מ-30 חודשים בלבד. זאת משום שבקר מעל 30 חודשים נחשב לבעל סיכון גבוה בהרבה בכל הקשור למחלות שיכולים לעבור לבני האדם. 

 

היפנים דואגים לדור ההמשך. בתחילת החודש, יוני 2011, צעדו יפנים ברחובות והתגודדו ליד מטה החשמל הארצי במחאה לשימוש באנרגיה בטוחה יותר. זאת, לאחר הצונאמי שפקד אותם לפני 3 חודשים שהביא למשבר הגרעיני החמור ביותר זה 25 שנים.

הטענה הייתה כי אכן היפנים זקוקים לשימוש בחשמל, אך ניתן לעשות זאת מבלי לסכן את חיי האדם במדינה. היפנים הביעו חששות גם מתדמיתם העולמי "אנו צריכים לסיים את המשבר הזה בהקדם האפשרי. אנחנו מקבלים רושם עולמי רע מאוד." עלו טענות בקרב המפגינים. נראה שהמחאה הזו תמשך עוד הרבה זמן.

תגיות