ביטוח הלאומי הוא הגוף המבצע את מדיניות הרווחה של הממשלה. כמו כל חברת ביטוח, אנחנו משלמים פרמיה כל חודש, ובעת הצורך, תובעים מביטוח לאומי את זכויותינו: קצבת זקנה, קצבת נכות, קצבת שארים, קצבת אבטלה, קצבת לידה ומילואים.

 

עוד ב-Onlife:

 

היופי בביטוח לאומי, הוא שהוא לאומי – של כולם. כל אחד משלם לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו. בעצם, לא בדיוק. כל אחד משלם לפי משכורתו ומקבל לפי יכולת המדינה. לצערנו, יכולת המדינה ממש לא מספקת, ומי שנזקק לקצבה מביטוח לאומי, אינו מקבל לפי צרכיו, אלא סכום זעום, מבזה, שאפילו קו העוני גבוה ממנו.

 

הכנסות ביטוח לאומי בשנת 2009 היו 63,637,578,000 שקל. יודעים איך לקרוא את המספר הזה? לא משנה, אתם יודעים שזה הרבה. ההוצאות אפילו יותר גבוהות, ויש גירעון של כ-20%. ובכל זאת, זה לא מספיק.

 

המספרים שיותר פשוט להבין הם המספרים שאנחנו רואים כל חודש בתלוש: מי שמשתכר 20 אלף שקל לחודש, משלם 1,071 שקל לביטוח לאומי, זה בנוסף ל-905 לביטוח בריאות, 3,420 מס הכנסה ועוד כ-1,400 שקל הפרשה לתגמולים ותנאים סוציאליים.

 

נשאלת השאלה, האם אין כאן כפילות? הרי הפרשות לתגמולים ולתנאים סוציאליים, נועדו לקצבת זקנה, נכות, או שארים במקרה של מוות. בדיוק כמו ביטוח לאומי. אבל יש כפילות, כי במקרה שנזדקק, ביטוח לאומי לא משלם אפילו חצי ממה שנצטרך.

לכן גם כל אחד מבטח את עצמו בביטוח מנהלים ומפריש לקרן פנסיה, ולא רק שכדאי לו מאוד לעשות זאת, אלא הוא חייב ע"פ חוק! כלומר, המדינה יודעת שביטוח לאומי לא עונה על הצרכים ולכן מחייבת את העובד לעשות ביטוח כפול: פעם בביטוח לאומי, ופעם בביטוח מנהלים.

 

נמשיך עם מספרים: אותו עובד, שמרוויח 20 אלף שקל לחודש והנטו שלו כ-13 אלף, יקבל מביטוח לאומי קצבת זקנה של 1,444 שקל. אם גם בת הזוג עבדה ושילמה כל השנים לביטוח לאומי, היא לא תקבל קצבת זיקנה באותו הסכום, אלא שניהם יחד יקבלו 2,170 שקל לזוג! הזוג הזה, צריך לרדת מרמת חיים של 13 אלף לחודש או 26 אלף לחודש אם שניהם עבדו קשה, לרמת חיים של כחצי משכר המינימום במשק.

 

אם חס וחלילה העובד הופך לנכה ומאבד את היכולת לעבוד, הוא יקבל קצבה של 2,210 שקל שזה בערך מה שהוא ואשתו שילמו לביטוח לאומי כל חודש. אם חס וחלילה העובד נפטר, במקום משכורת נטו של 13,000 תקבל האלמנה קצבת שארים של 1,085 שקל.

 

אי אפשר לחיות בכבוד מהביטוח הלאומי

לכן, בשום אופן אין להסתמך על הביטוח הלאומי כביטוח. אי אפשר לחיות בכבוד מקצבאות ביטוח לאומי. אין קשר בין כמה קשה עבדת וכמה כסף שילמת לביטוח לאומי כל חודש. בשעת הצורך, הסכום שביטוח לאומי ייתן לכם הוא אפסי לעומת הצרכים שלכם ולעומת רמת החיים שלכם. הפתרון הוא שאם המדינה לא דואגת לרווחתנו, כל אחד צריך לדאוג לעצמו.

 

איך? באמצעות קופות גמל ופנסיה, ביטוח חיים, ביטוח אובדן כושר עבודה – ביחס ישר למשכורת שלכם ולפרמיה החודשית שאתם משלמים. גם את הרווחים (או ההפסדים, חלילה) אתם מקבלים.

 

אתם יכולים להגדיר את רמת הסיכון של הכסף בקרן הפנסיה. אתם יכולים להגדיר את היחס בין חיסכון פנסיוני לביטוח חיים ואובדן כושר עבודה. ואתם לא לבד. גם המעסיק מחויב להפריש לכם לפנסיה ולפיצויים, כך שהפרמיה החודשית לא יורדת רק מכיסכם, אלא גם מכיסו של המעסיק.

 

הדברים שנאמרו לעיל, נכונים לגבי מי שעובד. אבל יש לא מעט אנשים החיים בארץ מקצבאות ביטוח לאומי בלבד. אומנם, מי שעובד משלם פרמיה גבוהה לביטוח לאומי ובשעת הצורך זה אפסי בשבילו, אבל מי שלא עובד, לא יכול לעבוד, או עבד בעבר בלי תנאים סוציאליים ואין לו קרן פנסיה – חי ומתקיים רק בזכות הקצבה מביטוח לאומי.

 

פרזיטים? לא הייתם מתחלפים איתם

לפעמים אנחנו קוראים להם פרזיטים, אנחנו כועסים כי אנחנו משלמים לביטוח לאומי, והם מקבלים את הכסף, בלי לעבוד, בלי לשלם ביטוח לאומי. אבל אין מה לקנא בהם. לא כדאי לכם להתחלף איתם.

 

מי שחי רק מקצבה, חי מתחת לקו העוני. הקצבה לא מספיקה גם להם, אבל אין להם מקורות הכנסה אחרים, אין להם ביטוחים פרטיים.

אתם יכולים להתייחס לתשלום החודשי שאתם משלמים לביטוח לאומי כאל מס הכנסה נוסף. אתם עובדים קשה, משלמים מיסים, מקבלים תשתיות בסיסיות בלבד, ומממנים את מי שלא עובד וזקוק לקצבה מביטוח לאומי כמקור הכנסה יחיד. אבל זה לא בדיוק רובין הוד, דמי ביטוח לאומי לא נגבים רק מהעשירים.

 

שוב מעמד הביניים נושא בנטל הכבד, כי 1,000-2,000 שקל לחודש מאוד משמעותיים למעמד הביניים, אבל לפחות נברך על זה שאנחנו בצד הטוב של המשוואה: הצד שעובד ומתפרנס בכבוד, ולא הצד שמקבל קצבה וחי מתחת לקו העוני.

 

ובכל זאת, לא תמיד דופקים את מעמד הביניים והישראלי הממוצע: יש שני תחומים שביטוח לאומי משלם ביד רחבה, ביחס ישר לשכר החודשי של העובדים ולהפרשות החודשיות שאנו משלמים לביטוח לאומי: דמי לידה ודמי מילואים.

 

עבור 14 שבועות של חופשת הלידה, היולדת מקבלת את ממוצע השכר שלה בשנה האחרונה, ואף ניתן וצריך להוסיף לממוצע הכנסות נוספות כמו בונוסים, שעות נוספות, משמרות וכו'. גם הגבר (או האישה) היוצא למילואים מתוגמל בדיוק לפי השכר שהרוויח בעבודה, ולפעמים אפילו יותר.

 

אם כך, למעט חופשות לידה ומילואים, אל תיבנו על ביטוח לאומי כמקור הכנסה. תבטחו את עצמכם ותבטיחו לכם ולמשפחתכם פנסיה מכובדת, ביטוח חיים מספק וקצבה שאפשר לחיות ממנה במקרה של אובדן כושר עבודה. והעיקר, תהיו בריאים.

תגיות