"הבנקים גרמו עוול – אבל התחמקו מהמחאה". מנכ"ל אמון הציבור כועסת
המחאה הנוכחית היא חלום ורוד שהתגשם.
איש מאתנו לא האמין שדבר כזה יקרה. הציבור שלנו היה עד כה פסיבי מאוד, גם בשל העומס בחוויות הציבוריות הגורם לו להתייאש ולוותר על מאבקים ועל זכויות בנושאים שונים.
הציבור קם ואומר את דברו בנחישות: לא עוד!
והוא עושה זאת לאורך זמן, בשיטתיות ובאסרטיביות. אמירת הציבור היא ברורה וחד משמעית, ומהר מאוד גם הממשלה וגם העסקים הבינו שנפל דבר בישראל; מה שהיה לפני המחאה לא ישוב עוד. זה הישג עצום למחאה הציבורית. כל מי שהיה צריך להבין שלציבור בישראל יש כוח ? הבין. אני מקווה שלא יתעורר עוד הספק באם הציבור מסוגל, או רוצה לעמוד על זכותו. התשובה ברורה ונוקבת.
בכל העולם יש התעוררות ציבורית הנובעת ממכלול סיבות.
הסיבה העיקרית היא השפעת הגלובליזציה על מציאות שיש בה יותר עסקים חובקי עולם, כולל האינטרנט שמאפשר גישה לציבור גדול של אנשים בזמן קצר יחסית. הציבור ער ומודע יותר למה שקורה במדינות אחרות, למחאות, לעוולות שנגרמות, ומנגד להצלחות המחאות במקומות אחרים, וזאת בזמן אמת גם בזכות הרשת, כמובן. נושא מרתק זה של מחאת מעמד הביניים ייחקר עוד רבות על ידי מוסדות אקדמיים.
עוד בOnlife:
החשמל מתייקר: כך תחסכו אלפי שקלים בשנה
המחאות של החודשים האחרונים במדינות ערב סללו את הדרך להבשלת מחאות נוספות בציבור.
בזכות המחאות הללו נפלו משטרים. מה שעוד תרם להבשלת המחאה בציבור הוא המשבר הכלכלי שעבר על ארה"ב, שלחברות הפיננסיות יש חלק לא מבוטל בו.
גם הציניות מצד חברות אלה כלפי הציבור הובילה להבשלת תחושת העוול של משקי בית. משפחות שאין ביכולתם לגמור את החודש, שהכנסתם נשחקת, שמחירי מוצרי הצריכה יקרים מדי. אלה תרמו להבשלת התחושה בציבור שהוא מוכן להתגבש ולצאת למאבק.
חלק ניכר מיוקר המחייה מושפע מהתנהלות הבנקים שגורמים עוול גדול ומתמשך ביותר לציבור.
העוולות שם עולות לציבור הרבה יותר כסף מאשר בתחומים אחרים בשל רווחי ריבית, עמלות, דמי ניהול. אבל הם יצאו איכשהו בשלום מהמחאה הנוכחית למרות שהם חלק מקשיי מעמד הביניים,
אצלנו מחאת הקוטג' סללה את הדרך.
יצחק אלרוב הביא להכרה שהצלחת המחאה אפשרית, והוביל אחריו את מחאת האוהלים, שגרפה את מעמד הביניים. זה סיפור הצלחה של אחד מחשובי המאבקים שידעה המדינה. המאבק, אגב, מתנהל למופת. החבר'ה הצעירים עשו בית ספר לרוב הארגונים החברתיים. למאבק כזה ייחלתי ואני ומאמינה בו.
הסיכוי לחסל את המחאה הוא קטן, כי אין לנו ברירה.
בטווח הקצר אני מאמינה שראש הממשלה לא יוכל להתאפק וינסה למסמס את זה. זו תהיה טעות מבחינתו, גם אם המצב המדיני או הביטחוני יידרדר הציבור בישראל לא מצליח לגמור את החודש. המאבק הוא על סיטואציה קיומית.
מעמד הביניים עובד מאוד קשה ועם זאת, הוא מצליח להשיג בקושי את הבסיס.
זה לא יכול להימשך כך. מדינה שאינה מתגמלת את מעמד הביניים שלה, אינה חפצה חיים. מעמד הביניים הוא תשתית הקיום של הציבור. 70% מהציבור בישראל נאלצים להסתייע בהורים, הלוואות וחסכונות. הציבור עם הגב לקיר, אין ברירה, חייבים למצוא פתרון.
המחאה תצליח אם ייסגר הפער בין הרצוי למצוי.
את המצב המצוי ניסחו; עכשיו חייבים לנסח את המצב הרצוי. ועדת טרכטנברג עוסקת בזה בימים אלה, בין היתר בסיועו של ארגון 'אמון הציבור', וכן גופים חברתיים שונים נוספים כהתאחדות הסטודנטים ואחרים שבאו לוועדה ואמרו את דברם, כדי להגיע ליעד הנכסף של שינוי מציאות חיים חברתית-כלכלית.
השאלה שטרם ניתנה לה תשובה היא מידת הרצינות של ועדת טרכטנברג.
אנחנו נצטרך לראות על מה היא תעז להמליץ, ועוד יותר מכך - שזו השאלה הגדולה מכולן - מה יעשה ראש הממשלה עם ההמלצות.
הפיקוח על המחירים הוא פטנט רע.
גם בתוצאות מחקרים שעשינו לאורך זמן אנחנו רואים שהמדינה אינה יכולה לפקח על הרבה מאוד מחירי מוצרים ושירותים, כי מבחינה טכנית זה בלתי אפשרי. בהגדרה אפשר להטיל פיקוח רק על מספר מוגבל של מוצרים.
אפשר לשמור על מחירים שפויים ללא פיקוח.
אם ניקח, למשל, את שוק תחליפי החלב, ידוע שבבתי החולים מפנים צרכנים לחברות מסוימות ולא מאפשרים ליצרנים אחרים להשתתף; זה גורם לחברות להעלות את המחירים. את הנושא הזה נתנו לטיפולו של הממונה על ההגבלים העסקיים, ובשלב זה הוא עדיין בודק את הנושא.
כמו כן אם נתבונן במוצרים שבפיקוח המדינה, נראה שאין אלה בהכרח מוצרים התורמים לבריאות הצרכנים, ראו למשל סוכר לבן, או לחם לבן.
לא תמיד ההפרטה מיטיבה עם הציבור.
העמדה שלנו היא שהמדינה חייבת לתת בעצמה את שירותי הליבה, השירותים הבסיסיים. במקרה שמתן השירות נמסר לקבל ביצוע, אסור שיהיה ניגוד עניינים כמו במקרה של קופות החולים, וחייב להיות מערך פיקוח קפדני. יש שירותים שהמדינה חייבת לתת ואסור לה להפריט אותם.
ההפרטה בתחום הבריאות יצרה נזק ועוול של ממש לציבור.
למשל חוק ביטוח בריאות ממלכתי מינה את קופות החולים כקבלן ביצוע. המדינה אף התירה לקופות החולים לספק גם ביטוחים משלימים. הבעיה היא רק שקופות החולים מנצלות את הבורות והחולשה של הציבור, מספקות לו מידע עמום, ומטשטשות את התפר בין השירותים והמוצרים שנמצאים בסל הבריאות לשירותים הבריאות הנוספים שהן מספקות.
החבר משלם לקופות החולים לא פעם גם עבור שירותים שהיו צריכים להינתן בחינם, בגלל חוסר המידע.
אחת הדוגמאות היא בנושא ההחלמה לאחר ניתוח לב. על פי סל הבריאות, מגיעים לכל מנותח ימי החלמה אחרי ניתוח לב במסגרת סל הבריאות. בביטוח המשלים קבעו הקופות שיש ימי החלמה, רק הם לא פירטו שרובם ניתנים לנו במסגרת סל הבריאות.
דוגמה אחרת היא החיסונים לתלמידי ישראל - שבכלל לא בודקים אם הם ניתנים.
המדינה מסרה את מתן החיסונים לקבלן ביצוע עצמאי לאחר מכרז, ומינתה את הקבלן שהציע לה את המחיר הזול ביותר לחיסון התלמידים. הבעיה היא שהמדינה אינה דואגת לאכוף כראוי את ביצוע המכרזים שלה, הכסף משולם לקבלן ולא בודקים אם החיסונים אכן ניתנו.
המועצה לצרכנות היא גוף רדום שתפקידו להגן על הצרכנים, אבל הוא מנוהל על ידי משרד התמ"ת שמצוי בניגוד עניינים בין הצרכנים ליצרנים.
כל מנכלי המועצה לצרכנות לדורותיהם חוו את התסכול שאני חוויתי; בכל פעם שהם רצו לצאת באמירה נוקבת הם נתקלו בסירוס מצד התמ"ת, באמצעות התקציב או באמצעים אחרים. הפרישה מהמועצה ברמה האישית הכאיבה לי מאוד.
נכון להיום אמון הציבור הוא סיפור הצלחה.
הרעיון בבסיסו של 'אמון הציבור' היה לייצר גוף ציבורי שאינו ארגון צרכנים, אבל הוא ארגון הפועל לקידום מערך ההגנות על הציבור בצורה מקצועית כטיפול בתלונות הציבור נגד ספקי מוצרים ושירותים, ובקרה על עסקים, כשמודל הפעולה היה גופים דומים שהוקמו כמעט בכל מדינה בעולם המערבי.
עסקים נזהרים יותר היום בהתנהלות עם לקוחותיהם.
אם מסתכלים על השוני בהתנהלות העסקים למן השנה הראשונה של הקמת 'אמון הציבור' ועד היום, 6 שנים של עשייה, השינוי דרמטי. החברות הפנימו לחלוטין שקיים ארגון שדואג לצרכנים, להתנהלות תקינה של עסקים, כמו שתילת לקוח סמוי בעסק, בקרת פרסומים, מעקב שיטתי אחר תביעות משפטיות נגד העסק וטיפול בתלונות צרכנים.
העסקים מגיבים בהתאם: חל שיפור במענה לתלונות הלקוחות.
יש התייחסות רצינית לנושא זה ברוב החברות. עדיין יש חברות שמנסות לטפל פרטנית בתלונות צרכנים מבלי להפנים דרישות לטיפול עקרוני בבעיות, אך זה נמצא בתהליך של שינוי. ל'אמון הציבור' יש כוח הרתעה.
הצרכנים הישראלית לא מכירים את החוק ולא דואגים למימוש הזכויות שלהם.
לרוב, הציבור מתייאש. אנחנו בארגון מנסים לסייע בפתרון הבעיות מול עסקים וגם לשקף לעסקים את ההתנהלות שלהם מול הציבור באופן שיקטין את המוטיבציה שלהם לפגוע בציבור, ומצד שני ייצור הרתעה בקרב הציבור מפני העסקים שפוגעים בזכויותיו. אנו מודעים לעובדה שעסקים רואים את תפקידם המרכזי בהגדלת הרווחיות שלהם, ולכן צריכים מוטיבציה עזה כדי לאזן את האינטרס הזה בשמירה על האינטרסים של הציבור.
תפקידה של המדינה הוא לחוקק חוקים ולאכוף אותם, ותפקידם של ארגונים חברתיים הוא לוודא שזכויות הצרכנים לא נפגעות.
אחד הנושאים המטרידים בהקשר זה נוגע בחברות הביטוח.
פערי הידע בין הצרכנים לחברות הביטוח עצומים, ובסיטואציה הזאת יש פגיעה כלכלית תפקודית בציבור. המפקח על הביטוח עושה כאן עבודה הדורשת שיפור משמעותי. נפגשנו עם המפקחים לדורותיהם, אבל טרם רואים את התוצאות.
אני ממליצה לצרכנים בכל תחום לעשות שיעורי בית לפני שהם פונים לרכישת שירותים או מוצרים.
באתר שלנו יש מגוון ענפים ובכל אחד מהם מופיעים טיפים ועצות חיוניים לצרכן. באתר תוכלו למצוא דוגמאות לחוזים מול בעלי מקצוע ואפילו כתבי תביעה מוכנים, למקרה שמשהו השתבש. עבודת הכנה מסוג זה תסייע לכם להימנע משגיאות, ועשויה לחסוך לכם הרבה זמן, כסף ועוגמת נפש.
ככל שהעסק יותר גדול כך כמות התלונות עליו גדלה.
תחום התקשורת בכלל, והסלולרית בפרט, הוא "המוביל" במספר התלונות; אחריו ? המערכת הפיננסית: בנקים וחברות ביטוח, ואחר כך, נכון להיום, תחום הקמעונאות.
בימים אלה אנו עוסקים בדגימה של עשרות מוצרי צריכה של חברות גדולות במשק, ובוחנים את רמת התייקרותם במהלך השנים האחרונות, ואת הקשר בין מספר השחקנים באותו ענף לרמת ההתייקרויות. הדו"ח צפוי לצאת בקרוב מאוד ויתפרסם בכל כלי התקשורת ובאתר שלנו.
אני חיה, נושמת וכואבת כל עוול שקורה. העשייה הציבורית אינה מאפשרת הפוגה מבחינתי.
מדובר לא פעם במקרים ובעוולות קשים ביותר. לפעמים גם מגיעים אלי אנשים שהסתבכו כלכלית ואינם יכולה לפרוע חוב. שיחה שלי עם בעלי החוב מסייעת לא פעם גם כשאין מדובר בפעולה מקפחת, אלא בסיוע ברמה האנושית. בעזרה לאנשים לממש את זכויותיהם ולהצליח במאבקם יש תחושה מאוד מתגמלת ? שליחות חברתית ואנושית.
אחד המקרים שהכי הרגיזו אותי קשור בבחור הלוקה בפיגור שכלי שהשתוקק לעשות רשיון נהיגה.
הבעיה שלו הייתה ניכרת לעין, וכל בר דעת יכול היה לראות שמדובר בבחור שאינו מסוגל לנהוג, ואינו יכול לגשת למבחן התיאורטי או המעשי. בית הספר ללימוד נהיגה גבה ממנו אלפי שקלים וסירב להחזיר לו את הכסף כאשר החונך שלו בא וביקש בשמו החזר. ההתערבות שלנו הביאה לפתרון הרצוי ובית הספר החזיר את הכסף.
הייתי רוצה לשתות קפה עם ראש אגף התקציבים באוצר.
כרגע הוא דמות תיאורטית כי אודי ניסן עזב. לפקידי אגף התקציבים יש השפעה דרמטית על כל אחד ואחד מהציבור. תפיסת העולם של ראש אגף התקציבים היא לא פעם מבעד למשקפים טכניים מדי; הציבור לא ממש מעניין אותו. הייתי רוצה לנסות להשפיע על צורת החשיבה שלו ועל התפקוד שלו.
React to WordPress