התענגו על היום הזה, גבירותיי, כי מעטים רגעי החסד שנדע בתקופה הקרובה. ניצרו את הרגע בו שמעתן על הרשעתו של רב-האנסים משה קצב, כי תיכף יגיע האגרוף. לא נוצחה המלחמה. נוצח קרב אחד. וחשוב ככל שיהיה, אסור לתת לו להפוך לאמרה הידועה "עוד ניצחון אחד כזה ואבדנו".

 

 

עוד ב – Onlife:

 

 

 

לפני כמה שבועות נסעתי עם קבוצת עיתונאיות לסיור בנגב שארגן "אג'נדה" כדי להכיר פעילות פמיניסטיות בדואיות. מאבקן אינו פחות מהירואי. הבולטת שבהן, אמל אלסנע, אמרה בסיום המפגש טקסט שנחרת בליבי ואותת לי היכן בדיוק אנחנו עומדות: "עבורנו זו תקופה של תמורות חברתיות. הקידמה מחלחלת גם אלינו. זה מה שמאפשר לנו כנשים לפעול. אבל על כל הישג שנשיג הכוחות השמרניים יגרמו לנו לשלם וביוקר, כי את מחיר הקידמה השמרנים גובים קודם כל מהנשים".

 

התענגו על היום הזה גבירותיי, כי מחר אנחנו מתחילות לשלם את מחיר הקידמה שהפגינו השופטים בירושלים. בית המשפט שוב הכיר בריבונותנו על גופנו, אבל שום פסק ושום חקיקה לא יחלחלו לנורמות הציבוריות בלי התנגדות מאלו שלא מוכנים שהממזרים ישנו את החוקים.

 

את הדוגמאות לכך אנחנו רואים בתקופה האחרונה:

 

בצה"ל נפתחים יותר ויותר תפקידים לנשים? אז אסור להן לשיר. יותר ויותר דתיות וחרדיות משתלבות בשוק העבודה וההשכלה? אז טרפת הצניעות מאריכה להן את החצאית. יותר נשים משתלבות במערכת הציבורית? אז ראש עיריית ירושלים מפטר חברת מועצה כי העזה למחות נגד עבירה על פסיקת בג"צ. יותר נשים משתלבות במרחב הציבורי של הבירה? אז מעכשיו פרצופן לא יתנוסס עוד על שלטי חוצות ברחבי העיר.

 

עד שנבין. עד שנבין שלא די בחקיקה מתקנת, בהכרעות היסטוריות של בג"צ, באכיפה משטרתית. אלה תוחמים עבור החברה רק את האזורים השחורים והלבנים, בעת שרוב הזמן היא משייטת מאפור לאפור. בית המשפט מטפל במי שצועד בתחום השחור, מי שצועד בחלקים האפורים הוא כבר בתחום האחריות שלנו. צדק עבורנו לא צריך להיעשות רק בבית המשפט ובמקרים מובהקים. הוא חייב להופיע באורחות חיינו ומהר. אנחנו חייבות להביא אותו, כי בחיינו היומיומיים אין מתנדבים להביא אותו עבורנו.

 

אל תתנו לאף אחד לעצור אתכן

עזבו אתכן מהדימוי השלילי שהודבק על פמיניסטיות. חלקן אולי לא סייעו להפריכו, אבל מקורו הוא בראש ובראשונה תוצר של נסיון לעצור את הישגיהן. לגרום לכן להאמין שאם אתן מפגינות אקטיביות בחתירה לשיוויון משהו בנשיותכן נפגם. זו זריית חול בעיניכן. אינכן חייבות לגדל שפם, לחדול מטיפוח ולהכניס סכין בין השיניים כדי לעמוד על זכויותיכן. אבל אתן חייבות להפסיק להאמין שהן ישמרו כי הן קבועות בחוק.   

 

אלימות נגד נשים אינה מתבטאת רק ברובד הפיזי הגלוי, היא בראש ובראשונה עסק מנטאלי. עוד מנסים וינסו לשבש את תודעתכן, לנטוע בכן את האמונה הכוזבת שכבודכן, בנות מלך, פנימה. שהיה יותר חם ובטוח בשיטה הישנה, בה הואלמתן והועלמתן, מאשר בשיטה החדשה והמערערת בה אתן נאלצות להתמודד עם האתגרים שבחוץ בנוסף לאלה הביתיים.

 

משקרים לכן. יוצרים לכן סביבה בלתי נוחה, רווית איומים סמויים וגלויים, ואחר כך מבקשים לגונן עליכן מפניה בהדיפתכן אחורה למקום המוכר. אם תילחמנה – תחטופנה. כך פועלת מלחמת התשה. אלא שבמלחמות התשה לא מנצח מי שמכה חזק יותר – אלא מי שנשאר לעמוד. 

תגיות